Get Adobe Flash player

בימים בהם חרבם של עשיו וישמעאל מונפת, נוטפת דם, ומחדרים אימה, נאחזים אנו בהבטחה שהבטיחנו אבינו הזקן, "הקול קול יעקב והידים ידי עשו". אותה נבואה חובקת-ימי-עולם שנאמרה לאם הבנים הנבוכה, קובעת את כלל הברזל של "אמלאה החרבה" (רש"י כה,כג). כוח ניתן לקולה של תולעת יעקב המצפצף בבתי כנסיות ובבתי מדרשות, לכתת את חרבות הרשע של שעיר וחותנו.

המעיין בלב מבין במהלך פרשתנו, יראה מיד כי היחס של "זה לעומת זה" נוצק במהותם של אותם שני תאומים המתרוצצים לשני עברי עולם. כל כולה של פרשה אינו אלא התרוצצות כה וכה לקביעת צורתו של היחס הזה. באותה נבואה נקראו שניהם "שני גויים" – אלו רבי ואנטונינוס (רש"י שם) שהכניעו את פז גדולתו של עשו תחת קומת גדולת תורתו של רבנו הקדוש. אך לכשיצאו, "והנה תומים בבטנה - חסר, ובתמר תאומים מלא לפי ששניהם צדיקים, אבל כאן אחד צדיק ואחד רשע" (רש"י). לא "תאומי צביה" (שה"ש ד,ה) המשלימים זה את זה בהתאמה שלימה (עי' רש"י שם), אלא אחד שנטל לו כתר תמות "איש תם", והשני שאינו אלא כקש - "בית עשו לקש", שא"א לתבן להפטר ממנו (עי' בחזקוני).
עם גדילתם, כשההבדל מתחיל לבצבץ, קובע כל אחד מהם שם לעצמו. כאן אולי נמצא עומק סודו של קול יעקב. זה יודע ציד וזה איש תם, זה איש שדה וזה יושב אוהלים (רבנו בחיי). לא לחנם ביקש אבינו יצחק לתת את ברכת טל השמים ומשמני הארץ לעשו, "כי ציד בפיו". איש ששת ימי המעשה נראה כמצליח להוציא את מעשר הקדושה אפילו מן התבן, כאילו כל כולו אינו אלא תבלין מלח לעיסתו של עולם. אינו אלא כמכין ליעקב איש תם, הוא בחינת השבת - "לעשות את השבת לדורו – תם" (סדודו של שבת דרוש ב). אבל האמת היא, ש"גוי ששבת חייב מיתה". אין לעשו וזרעו כל שייכות עם השבת, ושלימותה לא נתנה אלא "לזרע יעקב אשר בם בחרת" (קומץ המנחה לרבי צדוק הכהן ב,נח).
"איש שדה" – ובתרגום – "נחשירכן". ביטוי עז ביותר לבטלה מוחלטת שאין עמה עמל. (עי' הדר זקנים) ואם תאמר, הרי מקרא כתוב "ויבוא עשו מן השדה והוא עיף", הרי שעמל בשדה עד שערי מות כמעט. אין זאת אלא בבואה ראשונה לשני צידי המטבע שטבעו חז"ל : "אנו עמלים והם עמלים" עמלו של עשו שכולו השתלהבות יצרים חסרת תועלת, מול עמל "יושב אוהלים" שאינו נותן שנת לעיניו בעמל התורה.
זכינו ונתקדשה עירנו בשתי קדושות, ובזאת נטבעה במטבעו של יעקב. במעמד שהרטיט נימי נפש, נתעטרנו בכתרה של תורה בהופעת מרן שר התורה שליט"א בעירנו. בעמדנו תחת ההר, כופפים ראש ולב ומנסים לקלוט מהוד כבודה של תורה, קיבלנו על עצמנו לאחוז בשתי מעלותיו של אבינו יעקב. חיזוק התורה וקדושת השבת. והנה קמה וגם ניצבה. זכתה עיר התורה להתעוררות מופלאה של אנשי עמלה של תורה, המניחים בצד את עיסוקי השדה שלהם וקובעים את עצמם באהלי תורה, ברשת מופלאה של כוללים ובתי מדרשות לעושים תורתם קבע ומלאכתם עראי. וקדושה אחת היא עם קדושת השבת המתאחדת בתורתך, בתוספת קדושה עם הקמת מאור שבת בתכלית ההידור והשלימות.
נושאים עין ולב, נייחל פני נותן התורה והשבת, שזכות תם תעמוד לבניו אחריו, עד אבוא אל אדוני שעירה, ועלו מושיעים בהר ציון.