Get Adobe Flash player

"מי גילה רז זה לבני, שמלאכי השרת משתמשים בו, שנאמר 'גיבורי כוח עושי דברו לשמוע בקול דברו', עושי דברו - והדר לשמוע". (שבת פח.) הן זה הוא רז אמיתי, גילו לנו את דברו ועדיין סודו כמוס מאיתנו. בעמדנו בבית הכנסת לאחר קריאת פרטי הדינים ותילי התלים של הלכות חמורות, נוכל לנסות להטות אוזן בהשמע קול העם בריעו - "נעשה ונשמע", ונגלה לנו הרז.
"וכבר היה רבי טרפון וזקנים מסובין בעלית בית נתזה בלוד נשאלה שאילה זו בפניהם תלמוד גדול או מעשה גדול נענה רבי טרפון ואמר מעשה גדול נענה ר"ע ואמר תלמוד גדול נענו כולם ואמרו תלמוד גדול שהתלמוד מביא לידי מעשה" (קידושין מ:). סתירה פנימית יש בו במשפט זה, הלא היא כתובה בתוס' במסכת בבא קמא (יז.). אם כל גדלותו של הלימוד בכך שמביא הוא לידי מעשה, הרי שהמעשה הוא התכלית, וא"כ גדול המעשה. אך לענייננו עמוקה עוד יותר התמיהה, אם התלמוד גדול שמביא לידי מעשה, למה הקדימו ישראל נעשה – מעשה, לנשמע – לימוד.
דומה שמפתח של פרשה זו מסור למרנא בעל ההפלאה זיע"א, והוא מסרה לנו בסבר פנים יפות.
תלמוד גדול שמביא לידי מעשה, אבל לאמיתו של דבר אין המעשה זקוק ללימוד שיקדמנו. אדרבה, יסוד העבודה התמימה הוא שישעבד אדם עצמו לעשות רצון בוראו ומצוותיו גם אם לא זכה ללמוד ולהבין את עומקם. להפך, כאשר התלמוד מביא לידי מעשה, הרי זה מקבל עליו לעשות ועושה – מזכהו השי"ת להשיג וללמוד עומק טעמי המצוות לפרטיהם ודקדוקיהם, ולהשביע נפשו באור תורה. והנה מתחילה, בפרשת יתרו, אמרו ישראל – "כל אשר דיבר ה' נעשה", שהלא זה העיקר- לבוא לידי מעשה. אבל בסיום פרשתנו, לאחר שסיפר להם משה רבנו ע"ה "את כל דברי ה' ואת כל המשפטים", לאחר שטעמה נפשם צוף מתיקות טוב התורה בסוגיות החמורות והנפלאות של דיני עבדים, שומרים ונזקי ממון, ריבית והלואה, או אז בערה בהם תשוקה נפלאה לרוות נועם תורה ועמלה, והינם משתגעים ומתלהטים אחריה ואומרים כאיש אחד בלב אחד – נעשה ונשמע! נעשה כל המצוות כעבדים, ובלבד שנזכה לשמוע ולדבוק בתורת ה'.
ומשנפתח הלב, נגלה לו רז שמלאכי השרת משתמשים בו. מה היא שמיעה זו? משהקדימו ישראל נעשה לנשמע התרוממו למדרגה נישאה, "וכל העם רואים את הקולות". אין כאן רק כוח ראיה מחודש, אלא יכולת שמיעה מופלאה. כאשר אדם רואה, יכול הוא לראות כמה וכמה דברים כאחד, אבל דברים התלויים בשמיעת האוזן חל בהם הכלל ש"תרי קלי לא משתמעי". כאשר ניגש אדם לשמוע ולהתבונן בקול ה' בכוח, יש דברים שנראים כסותרים, פלאי תמיהות עלומות ונפלאות מהבין. "ואחשבה לדעת זאת עמל הוא בעיני" (תהלים עג). אבל כשטעמו ישראל מזוהר טעמי תורה של נשמע שקדמתו עשייה מתוך עבדות ויראה, "אחת דבר אלוקים שתים זו שמעתי", היו רואים את הקולות, יכולים לשמוע "תרי קלי" ולהבין כי אותם 'שתים זו שמעתי' אינם אלא אחת שדיבר אלוקים. "עד דאיתעבידת איהי ברזא דאחד" (עי' פנים יפות בפרשתין ולהלן בפר' כי תשא).בעמדנו תחת ההר ומראה כבוד ה' כאש אוכלת לפנינו, נבעיר בליבנו את אותה התשוקה, נתאחד ברזא דאחד, כאיש אחד בלב אחד נקבל עלינו לעשות, ונזכה לשמוע במהרה את קול השופר הולך וחזק מאד, ומלאה הארץ דעה את ה'.