Get Adobe Flash player

"בראש חדש ניסן צריך להזכיר, ראש ראשי חדשים הזה" (מסכת סופרים פי"ט), חידוש נפלא טמון בברייתא זו. פשוטו של מקרא בא לציין את חדש ניסן כראש למניין החדשים, וכן הוא בתוספתא (ר"ה פ"א ה"ג) "כיצד לחדשים, אין מתחילין למנות אלא מניסן, שנ' החדש הזה לכם ראש חדשים". אמנם בברייתא זו דמ"ס, התעטר ראש חודש ניסן בעטרה נוספת, "ראש לראשי החדשים". ננסה לטבול את הקולמוס ביערת הדבש של חידוש זה.
פתח כחודו של מחט להגדרת הדברים, נמצא בדרשת חז"ל במכילתא, "ראש חדשים. שומעני מיעוט חדשים שנים מנין לשאר חדשים ת"ל לחדשי השנה". ממדרשו של רבנו המלבי"ם למדנו לפרש, כי הוה אמינא שאין ניסן ראש אלא לשני חדשי המועדים, סיון ותשרי, הבאים אחריו, והא קמ"ל, כי ראש הוא לכל חדשי השנה. אזן למדנית תוכל לשמוע מתוך דבריו, כי הקמ"ל הוא מעניינה של ההוה אמינא, לא שמענו מכאן היות ניסן ראשון למניין החדשים, אלא היותו ראש וראשון לכל מועדות ראשי חדשי השנה. וכך מוכח מדרשה דומה שדרשו בספרי (פנחס, פר' קמה) "לפי שהוא אומר ובראשי חדשיכם תקריבו עולה לה' שומעני מיעוט חדשים שנים ת"ל לחדשי השנה".
ממוצא דברינו נוכל לשרטט קוי מתאר להגדרת הדברים. כשם שניסן ראש הוא לתוכנם של מועדות, לזמן מתן תורתנו שכולו המשך והשלמה ליציאת מצרים, "בהוציאך – תעבדו את הא' על ההר הזה". ולחג האסיף תקופת השנה, "כי בסוכות הושבתי – בהוציאי אותם". כך כלול בו בחודש הגאולה תוכנה הפנימי של קביעת המועד בראשי חדשים. "אמר הקדוש ברוך הוא הואיל ועשיתי לכם נסים בחדש הזה אף אתם עשו אותו ראש חדש שנאמר החדש הזה לכם ראש חדשים (שמו"ר פר' טו).
עניינו של מועד "ראש החודש" מכוסה הוא כלבנה טרם חידושה, אך ממטבע ברכתו נלמד. ראש חודש הוא "מועד של התחדשות", שפע אורו הוא הסגולה המיוחדת לעמוסי בטן, [כלומר לישראל העמוסים מני בטן כגון פטר רחם ומילה, פי' רבנו יהונתן סנהדרין מב.] לשוב ולחדש את תפקידם – לפאר ליוצרם על שם כבוד מלכותו. ההתחדשות מתרקמת בסתר המדרגה, עת חושך על פני כל הארץ. אז צריך שתהיה כל עין מצפה לראות בחידושה של לבנה. קידוש החודש – כשמו – בבחינת "התקדשו למחר", הכנה והזמנה להשתייכות לחידושה של לבנה, "יפה כלבנה - זו כנסת ישראל שמצפה ללבנה ואומרת מתי יהיה ראש חדש ואראה חדשה, ואקדש את החדש בבית דין ואתן שבחות והודאות, ועתיד הקב"ה להבהיק את זיוה כזיו הלבנה" (תד"א ג).
"עד שלא ירדו ישראל למצרים היו מונין לשעבוד משירדו ונשתעבדו שם עשה להם הקדוש ברוך הוא נסים ונפדו התחילו מונין לחדשים שנאמר החדש הזה לכם ראש חדשים" (שמו"ר שם). משנפלה אימה חשכה על אבינו אברהם, ירדו ישראל למהלך חיים שכולו כור הברזל של גלות בין האומות. אלפי שנים של "עליך הורגנו כל היום" עלולים ליצוק אותנו לתבנית של "מונים לשעבוד". משירדנו למצרים והאיר עלינו חידושה של גאולה, הרי אנו "מונים לחדשים" – כל מכת גלות המונחתת על ראשינו מחדשת בקרבנו את אורה של לבנה. "אמר הקדוש ברוך הוא הואיל ועשיתי לכם נסים בחדש הזה אף אתם עשו אותו ראש חדש שנאמר החדש הזה לכם ראש חדשים" (שם).
יזכנו ה' בעת ובשנה הזאת, לראות בשמחת בחירך להתהלל עם נחלתך, "יבא הקדוש ברוך הוא שנקרא ראשון ויבנה בית המקדש שנקרא ראשון ויפרע מן עשו שנקרא ראשון ויבא משיח שנקרא ראשון בחדש הראשון, שנאמר החדש הזה לכם ראש חדשים" (שם).