Get Adobe Flash player

האם מותר לנער את הפסולת מן האוכל בשבת

בהלכות בורר למדנו שמותר לברור אוכל מתוך הפסולת כל שעושהו ביד ע"מ לאכול לאלתר, אך את הפסולת מן האוכל אסור לברור מן התורה, וזוהי מלאכת בורר, וכמבואר כ"ז בגמ' שבת ע"ד ובטור ושו"ע סי' שי"ט. ויש לדון במי שמנער את הפסולת מן האוכל, וכגון שמחזיק חתיכת אבטיח שיש עליו גרעינים ומנערו כדי שיפלו הגרעינים ממנו, האם מותר לעשות כן בשבת או לא. ולא מצאתי מי שידון בזה עד הדור שלפנינו (ולא ראיתי אינה ראיה), שבבן איש חי כתב שמותר לעשות כן בשבת, וכ"כ בשו"ת אגרות משה (או"ח ח"ד סי' עד), וכן נפסק בכף החיים (סקמ"ז) ובספר שמירת שבת כהלכתה (פ"ג סי"ז). ומנגד ראיתי בספר חוט שני להגר"נ קרליץ (ח"ב פכ"ה אות ב) שפשוט לו הדבר לאיסור, וצ"ע מהם הצדדים בזה להתיר ולאסור.
ולכאורה מסברא היינו אומרים שהדבר נחשב כברירת הפסולת מן האוכל ולא להיפך, שהרי זוהי תכלית מעשיו שמסיר את הפסולת שיש על האוכל, וא"כ צריך להיות הדבר אסור כדין ברירת פסולת. אולם כשנתבונן היטב בטעם החילוק בין בורר אוכל לבורר הפסולת, נראה שיש מקום להתיר הדבר. שבאמת יש לעיין מה נשתנתה מלאכה זו של בורר שיש בה אופנים שעושה ממש את ענין המלאכה ואעפ"כ הם היתר גמור, ומצאנו בזה כמה דרכים בפוסקים. שהט"ז (סי' שיט סק"א) כתב לפרש בזה"ל: "ונלע"ד דהך היתר דלאלתר הוא פשוט, דאל"כ ודאי היאך אפשר לאכול כל אדם, דודאי לא יקח המאכל כולו בפעם אחד לפיו אלא יקח א' א' לפי ראות עיניו". והט"ז חזר וכתב יסודו זה גם במלאכות אחרות, לגבי מוצץ בפיו שאין בו איסור דש (סי' שכ סק"ב), וכן לגבי אכילת עוגה שיש עליה אותיות (סי' שמ סק"ב) ובעוד מקומות. אולם בשאר מקומות נחלקו הפוסקים עמש"כ הט"ז, ומשום שכל שמעשיו מוגדרים כמלאכה, גם כשעושה אותם תוך כדי אכילה הרי"ז מלאכה גמורה. ובחזון איש (סי' סא אות א) מצאנו קצת הגדרה אחרת בזה, שלאחר שכתב לדחות את דברי הט"ז הנזכרים כתב בזה"ל: "דאכילה התמידית היא דרך ברירה ודרך טחינה ולא חייל עליה שם עובדא ועמל מלאכה, והלכך אף במכין סמוך לסעודה לאו טוחן ולאו בורר הוא, אלא נטפל לאכילתו".
ועפ"י דרכים הנ"ל צריך לפרש ששלשת התנאים שנאמרו באופן שמותר לברור בשבת הם כדי שיחול עליהם שם של דרך אכילה וכחלק מענין האכילה. אך אינו מבואר לפי"ז מהו התנאי שצריך לברור את האוכל מן הפסולת ולא להיפך, שלכאורה כל שהוא עוסק בזמן אכילתו להפריד את האוכל מן הפסולת כדי להכשיר את האוכל הרי"ז מוגדר כדרך אכילה, ומה לי אם מוציא האוכל אם מוציא הפסולת. וביותר יקשה כן באותן מאכלים שקשה להוציא בהם האוכל מן הפסולת כמו דג שיש בו עצמות שהדרך אף בחול להוציא את העצמות ולאכול את הדג הנשאר, ואיך אנו אומרים שכל מי שבורר כן הרי הוא כבורר לאוצר וחייב חטאת ורק כשבורר את הואכל הרי הוא עוסק באכילה. [ובמשנה ברורה (סק"י) כתב לפרש בזה"ל: "דלאלתר דרך מאכל הוא לברור האוכל מן הפסולת בעת האכילה וכו', או שהוא בורר הפסולת מן האוכל דמינכר מילתא דלשם ברירה הוא, אפילו לאלתר חייב". כלומר שכל הבורר את הפסולת נראה הדבר יותר כדרך ברירה, אך כאמור אין דבר זה מובן כ"כ עפ"י הסברות הנ"ל].
אמנם מעיון בדברי הראשונים נראה שפירשו זאת באופן אחר לגמרי, שבאמת לעולם לא הותר 'לברור' בשבת בשום אופן שהוא, אלא שהותר 'ליטול' את האוכל מתוך התערובת כדי לאכלו, וזה אינו מוגדר כלל כמלאכת ברירה כיון שאינו עוסק במלאכה אלא נוטל ואוכל. דז"ל הרמב"ן בסוגיין כשכתב לדחות מש"כ התוס' לברור הפסולת כשהוא מועט: "דגבי שבת לעולם אסור לברור פסולת ולהניח אוכל, ואף על גב דתרוייהו דרך בורר נינהו, בשבת בהתירא טרחינן באיסורא לא טרחינן. ומאן דטרח באיסורא ובירר הפסולת הו"ל כבורר לאוצר, שהרי אין דעתו לאכול מה שבירר, ולפיכך חייב". וכ"כ בחידושי הריטב"א (החדשים): "דכל שבורר לאחר זמן אפילו אוכל מתוך פסולת חשיב בורר, אבל בזה שעשה לשעתו לאכול מיד משמע ליה לרב המנונא כי כשנוטל האוכל לאוכלו אינו נראה כבורר אלא שנוטל מה שהוא רוצה לתת לפיו".
ולפי"ז נמצא שאין היתר בזה אלא כשעוסק בנטילת האוכל ולא במעשה ברירה, ואע"פ שהותר גם כשבורר ומניח כל שמתכוון לאכלו בתוך שיעור זמן קצר, היינו משום שגם בזה אנו רואים את הדבר כנוטל את האוכל כדי לאכלו, אלא שבנתיים מניחו לכמה רגעים על השולחן. וכך מבואר בפירוש רבינו יהונתן (הובא בקובץ שיטות קמאי) שכתב בזה"ל: "בורר לאלתר בורר להניח - שתיכף שהגביה נתנה לתוך פיו, או להניח על השולחן ע"מ לאכלם מיד קודם שיזוז מעל השולחן".
ועפ"י הנ"ל נראה שעיקר הקפידא איננה אם מוציא את האוכל מן הפסולת או להיפך, אלא העיקר הוא שיהא עסוק באוכל ולא בפסולת, וכלשון הרמב"ן 'בהתירא טרחינן ולא באיסורא'. וא"כ כשאנו חוזרים לדון לגבי מי שמחזיק את האוכל בידו ומנער ממנו את הפסולת, בודאי שאפשר לראות את מעשיו כעוסק באוכל לנער הפסולת ממנו ולא כמי שעוסק בפסולת להסירו מן האוכל, וא"כ שפיר נחשב ל'טורח בהתירא', וממילא יש להתירו כמו שמותר לכתחילה לברור אוכל מן הפסולת, ואע"פ שבמקרה זה הוא בורר את הפסולת מן האוכל. ונמצא שזכינו לדין, להבין את דברי הפוסקים האחרונים שכתבו להתיר בפשיטת לנער את הפסולת מן האוכל, וכמו שהבאנו בתחילת דברינו. אם כי עדיין יש מקום לבע"ד לחלוק בזה אף לפי"ד, כיון שסו"ס עוסק הוא בהסרת הפסולת, ואפשר שזו היא סברת הגרנ"ק שכתב בפשיטות לאיסור בזה וכנ"ל.
נשלח ע"י מ.ש.