מבואר בשו"ע בסימן תלג (סעי' ו') שבתי כנסיות ובתי מדרשות צריכים בדיקה מפני שהתינוקות מכניסים בהם חמץ, וכתב המ"ב (ס"ק מג') שאין השמשים יכולים להפקיר את החמץ משום שאינו שלהם. ויש לעין באופן שלא בדקו כראוי ומצאו חמץ בפסח מי עובר על איסור בל יראה ובל ימצא האם מי שעליו מוטל היה לבדוק או כל הציבור שלהם שייך בית הכנסת, ויל"ע.

נחלקו הפוסקים בדין מי ששכח לומר 'על הניסים' בברכת המזון בסעדות פורים אם חוזר או לא, אך אם אכל בבוקר לכו"ע אינו חוזר (מ"ב תרצ"ה סע"ק ט"ו) טעם הדין משום שכבר אכל פת וחשוב שקיים כבר חיוב סעודה בפורים.
וא"כ יש להקשות כשפורים חל בערב שב"ק, מדוע מותר לאכול סעודת פורים אחר חצות (כשאכל כבר פת) הא אין אוכלים סעודה גדולה אחר חצות ורק סעודת פורים התירו, והרי יצא כבר במה שאכל בבוקר.

בדין גרעון כסף דעבד עברי מחשבים בכמה נמכר לו וכמה שנים עבד אצלו. ויש לדון באופן שעתיד להגיע יובל קודם שש השנים וכגון שעתיד לעבוד אצלו רק ארבע שנים האם מחלקים את הסכום שנמכר לו לארבע ולפי זה מחשבים את גרעון הכסף או שאף בכה"ג דנים כאילו עתיד לעבוד אצלו שש שנים אע"פ שידוע שעתיד להגיע יובל קודם שש השנים.

בברכות השחר מודים ומברכים על שהקב"ה זוקף כפופים ופוקח עורים (כמבואר בסימן מו'} דהינו על זקיפת הגוף ועל מאור העניים.ויל"ע מדוע לא תקנו כחמים להודות ולברך גם על שמיעת האוזניים ועל כוח הדיבור, וצ"ב.

כתב המחבר בס' תרע"ג שמדליקים מנר לנר בנרות חנוכה, וכתב הרמ"א שנהגו להחמיר כיון שעיקר מצוותו אינו אלא בנר אחד בלבד והשאר אינה מצווה כל כך עי"ש. ויל"ע דא"כ יהיה מותר להדליק מנר שני לנר שלישי וכד', שהרי עיקר המצווה בנר אחד ולא שייך להחמיר בכל הנרות. וביותר דכתב המ"ב בס' תרע"ו (סע"ק ח') דאומרים הנרות הללו מיד לאחר שמדליקים נר ראשון, דהיינו בזמן שמדליקים את שאר הנרות, כיון שהנר הראשון הוא עיקר המצווה, וא"כ מבואר שנקטינן למעשה שהנר הראשון הוא עיקר המצווה, ויל"ע.