Get Adobe Flash player

מדור העוסק בשאלות קצרות בנואים מגוונים בעיקר בתחום הלכה. נשמח לקבל תגובות ותשובות. במידת האפשר החומר יישלח גם לצוות הגליון.

א. יש לדון האם תיבות 'ברוך אתה' הוי תחילת הברכה או לא, ונ"מ האם אחר שאמר תיבות אלו חייב להמשיך לברך או שיכול להפסיק (כגון אם רוצה להוציא את חברו בברכה הוא לא שמע שאמר 'ברוך אתה'), והנה אם נאמר דלא חשוב תחילת הברכה, א"כ אם שמע קדיש או קדושה אחר שאמר 'ברוך אתה' לכאורה יהיה חייב להפסיק מלברך כדי לענות על הקדיש או הקדושה ששמע, וכפי הנראה לא שמענו מרבותינו שמורין כן. וא"כ לכוארה מבואר דהוי תחילת הברכה, וא"כ לכוארה יהיה אסור להפסיק, ויל"ע.
ב. בהלכות נפילת אפים נקטינן כדעת הרמ"א (בסימן קל"א) שיש להטות לצד שמאל משום ששכינה עומדת מימין המתפלל (אלא א"כ מניח תפילין).
ויש להקשות שבסימן (קכ"ג) מבואר שהשכינה נמצאת כנגד המתפלל ולכך בסוף התפילה אחר שפוסע ג' פסיעות לאחוריו פונה לצד שמאל תחילה שהוא ימין השכינה ורק אח"כ לימין שלו שהוא שמאל השכינה. חזינן שהשכינה כנגד המתפלל ולא בימינו.

בסימן קכד' כתב המ"ב (ס"ק כ"ה) שאם אדם שמע שני דברים המחייבים אותו לומר אמן, כגון ששמע שני ברכות, צריך לומר אמן אמן שני פעמים (ויותר נכון לומר אמן ואמן) ויכוון כל אמן על דבר אחד. משמע שאין אמן אחד עולה לשני ברכות.
ויש להקשות ממה שמבואר בהלכות ברכת כהנים (ס ימן ק"ל) שמי שראה חלום שאינו יודע פירושו, יכול לבקש ולהתפלל על החלום בשעת ברכת כוהנים ויכוון לסיים את בקשתו בשעה שהכוהנים מסיימים את ברכתם לפני שהציבור עונים אמן, כדי שיענו הציבור אמן אף על תפילתו, וא"כ מצינו שאמן אחד מהני לשני דברים.

בענין מאכלות האסורות המטמטמות את הלב, נחלקו האחרונים האם הם גורמים לטמטום הלב רק למי שאוכל אותם באיסור או גם למי שאוכל אותם באופן של היתר כגון אונס ופיקוח נפש. ושורש הספק הוא, האם הגורם לטמטום הלב הוא מחמת האיסור שעושה בשעת האכילה, ולפ"ז כשאוכל בהיתר ליכא טמטום (כן דעת המהר"ל בתפארת ישראל פ"ח). או שטבע המאכלות האסורות הוא הגורם לטמטום וא"כ גם כשאוכל אותם בהיתר מ"מ טבע המאכל גורם לטמטום הלב (כן דעת המשך חכמה, והעמק דבר בפרשת ואתחנן).
והנה לדעת הסוברים שרק באיסור איכא טמטום הלב, יש להקשות מדברי התוס' (חגיגה טו.) שכתבו בשם הירושלמי שהטעם שאַחֵר יצא לתרבות רעה הוא משום שכאשר אימו היתה מעוברת היא עברה לפני ע"ז והריחה ריח של מאכל של ע"ז ונתנו לה לאכול ממנו וזה גרם לאַחֵר לעת זקנותו לצאת לתרבות רעה. וצ"ב דאע"פ שלגבי אמו לא הוי האכילה באונס, מ"מ לגבי אַחֵר שהיה עובר הרי זה אונס גמור וא"כ לכאורה מבואר מדברי הירושלמי שאף באונס שייך טמטום הלב. [עי' באור זרוע הל' ע"ז דאין לחלק בין ע"ז לשאר איסורים].

מבואר בסימן ק"ט (סעי' א') שאדם שבא לבית הכנסת ומצא ציבור שמתפללים תפילת י"ח, אסור לו להתחיל להתפלל באופן שלא יגמור קודם שיגיע שליח ציבור למודים כדי שלא יהיה נראה ככופר ח"ו שאינו משתחווה יחד עם הציבור (וכן הדין בקדושה עי"ש).
ויש להקשות דבסימן קיג' (סעי' א') מבואר שבאמצע הברכה מותר לכרוע, ורק בתחילת כל ברכה ובסוף כל ברכה אסור לכרוע. וא"כ לכאורה יש לומר שיתחיל להתפלל וכשיגיע שליח ציבור למודים יכרע יחד עם הציבור, אלא שידקדק לכרוע באמצע ברכה בלבד ולא בתחילת או בסוף ברכה.

מבואר בשו"ע בסימן קב' (סעי' ד') שאסור לעבור כנגד המתפלל, וכתב המ"ב (סע"ק טו') שני טעמים לאיסור זה. א) מפני שמבטל את כוונתו של המתפלל. ב) מפני שמפסיק בינו לבין השכינה.
יש לדון באדם שאנוס באונס גמור, באופן שמותר לו לעבור לפני המתפלל, ויש באפשרותו לילך באחד משני דרכים, בדרך אחת הוא יצטרך לעבור לפני שני מתפללים ובדרך אחת יצטרך לעבור לפני אדם אחד בלבד. האם צריך ללכת דווקא בדרך שבה יעבור לפני מתפלל אחד או שיכול ללכת אף בדרך שבה יעבור לפני שני מתפללים. ושמא הדין תלוי בשני טעמי האיסור.