Get Adobe Flash player

מדור העוסק בשאלות קצרות בנואים מגוונים בעיקר בתחום הלכה. נשמח לקבל תגובות ותשובות. במידת האפשר החומר יישלח גם לצוות הגליון.

מבואר בשו"ע סי' קפ"ח שאם היה אוכל ויצא שבת, מזכיר של שבת בברכת המזון דאזלינן בתר התחלת הסעודה, וה"ה לר"ח חנוכה ופורים. ויש לבאר מאי שנא מדין שבע ברכות של ברכת חתנים דכתב בשו"ת גינת ורדים (א' קס"ח) דאחר שקיעת החמה של סוף יום השביעי אין לברך ברכת חתנים מפני שכבר יצאו שבעת ימי המשתה.

נקטינן דהעוסק במצווה פטור מן המצווה. יש לדון במי שהיה עסוק במצווה ואח"כ התברר שטעה ולפי האמת לא היתה זאת מצווה כלל, האם נפטר מן המצווה כיון שסו"ס התכון לעסוק במצווה או שכיון שלפי האמת לא היתה זו מצווה, לא חשוב כפטור מן המצווה.
נ"מ כגון במיי שלא התפלל, כיון שהיה עסוק במצווה, ואח"כ התברר שלא היתה זאת מצווה, אי נימא דצריך להשלים, כיון שלפי האמת לא היה עסוק במצווה, או שאין צריך להשלים.

ברכות השחרכתב הטור בהלכות ברכות השחר (בסימן מ"ו), שיש מברכין הנותן ליעף כח ונתקנה על שאדם מפקיד נשמתו בערב ביד הקב"ה עייפה מעבודה קשה כל היום, ומחזירה לו בבוקר שקטה ושלוה. וכתב הבית יוסף שכיון שברכה זו לא הוזכרה בתלמוד נקטינן כדברי הרמב"ם שלא הזכיר ברכה זו, וכן כתב בשו"ע (סעיף ו' ועי' רמ"א).
ויש להעיר לגבי ברכת שעשני כרצונו שמברכות הנשים, שאף היא לא הוזכרה בתלמוד, אלא היא מנהג הנשים כמו שכתב הטור, ומדוע לא כתב הבית יוסף שאין לברכה.

מבואר בסימן קצ"ו סעיף א' שהאוכל איסור אינו מברך עליו דאין זה מברך אלא מנאץ, ואפילו באיסור דרבנן (עיין מ"ב שם בדין אוכל בשוגג).
ויש לדון גבי פירות שביעית שעיקר דרך אכילתם ע"י בישול, במי שאוכל אותם חיים דעובר על איסור לאוכלה ולא להפסד, אם מברך תחילה וסוף או לא.

מבואר בסימן קצו' שאם אכל איסור ובירך עליו אין זה מברך אלא מנאץ. ויל"ע באופן שבירך על דבר היתר והיה דעתו בברכה זו גם על דבר איסור, האם חשוב מנאץ משום שברכה זו חלה גם על דבר איסור או שמאחר ועיקר ברכתו חלה על דבר היתר לא חשוב מנאץ, דאפשר דאין חושב מנאץ אלא כשהברכה חלה רק על דבר איסור.
ואם נאמר שלא חשוב מנאץ באופן זה כיון שהברכה חלה גם על דבר ההיתר, יש לדון כשאוכל תחילה את האיסור ואחריו את ההיתר, האם ה"ה דלא חשוב מנאץ כיון שס"ס הברכה חלה גם על דבר היתר.