נפסק בשו"ע או"ח תפ"ט סעיף ח' שמי שמסופק אם ספר ספירת העומר יכול להמשיך לספור בברכה, ומטעם ספק ספיקא, ספק שמא ספר וגם אם לא ספר שמא חייב להמשיך לספור, שכל יום הוי מצוה בפני עצמה.

ראיתי מבוכה גדולה בציבור המדקדקים בעניין המרור, שרבים נבוכים בין החסה והחזרת (שבימינו נקראת חריין, ובלשון חז"ל חזרת היא החסה, ותמכא היא החריין), ואמינא אעלה כמה הרהורי דברים בזה, על שלחן מלכי רבנן.

נשאלה שאלה למעשה באחד שאינו נמצא בביתו מחמת אונס בתחילת ליל י"ד, שהוא עיקר זמן בדיקה לפי הראב"ד וכמבואר בפוסקים, האם יכול למנות שליח שיבדוק חלק מהבית בתחילת הזמן עם ברכה, והשאר יבדוק גם הבעל הבית עם ברכה, מצד מצוה בו יותר מבשלוחו. וכן ראיתי להסתפק במי שאין בכחו לבדוק את כל ביתו, ורוצה למנות שליח, והשליח מתאחר, האם יכול להתחיל לבדוק עם ברכה, והשאר יגמור ג"כ עם ברכה.

כתב התה"ד (סי' רס"ו) שמילה ומגילה מגילה קודמת, והוכיח כן מפ"ק דמגילה (ג:) דדריש לאחותו הוא דאינו מטמא אבל מטמא הוא למת מצוה, אף באופן שהלך למול את בנו, ואח"ז מסתפק רבא מת מצוה ומקרא מגילה הי מינייהו עדיף, האם פרסומי ניסא עדיף או כבוד הבריות, ופשט דמת-מצוה עדיף, וא"כ חזינן דמקרא מגילה עדיף ממילה, דהא היה פשוט לגמ' דמת מצוה דוחה מילה ואעפ"כ נסתפקה הגמ' על מגילה ומת מצוה מה עדיף, ולמה לא למדנו זאת מהלימוד דלעיל דכמו שמת מצוה אינו נדחה מפני המילה כך אינו נדחה מפני המגילה, ומשמע דמקרא מגילה עדיף. אמנם אפשר לדחות ראיה זו, משום דלמסקנא גם מקרא מגילה אינו נדחה מפני מת מצוה, א"כ אמנם יש ראיה מהס"ד דרבא שמקרא מגילה עדיף ממילה, אולם במסקנתו שניהם שוין, א"כ למסקנא דרבא אין ראיה מה עדיף מילה או מגילה.

מתני' שקלים פ"ב מ"ג: כשעלו ישראל מן הגולה היו שוקלים דרכונות חזרו לשקול סלעין חזרו לשקול טבעין וכו', עי' רמב"ם פ"א הל' שקלים ה"ו שכתב דמה ששקלו דרכונות בתחילה הוא משום שזה היה מטבע היוצא באותו הזמן, ובראב"ד שם בהשגות כתב דהטעם אינו משום מטבע היוצא, אלא משום שכשעלו בבית שני היו מעטים ולא היה די במחצית השקל עבור כל הקרבנות, ולכך שקלו יותר. ועי' רמב"ן פרשת כי תשא שכתב ג"כ כדברי הראב"ד שכשעלו היו ההוצאות מרובות ולכך שקלו דרכונות, ואפשר להוסיף על מחצית השקל, ובלבד שיהא יד כולם שוה בה, ובהמשך דבריו, בקרא דהעשיר לא ירבה, כתב דהיינו ליתן בהשוואה הנזכרת, והיינו דשפיר אפשר להוסיף אלא דבעינן שתהא יד כולם שוה בזה, וזהו דין העשיר לא ירבה, שיתנו כולם בהשוואה.