Get Adobe Flash player

פרק ב

חיוב חלה בעיסה שבלילתה רכה26

דעת ר"ת 

כפי שהתבאר בחלה א' משנה ה'  דעת ר"ת 'עיסה שתחילתה סופגנין' היינו עיסה שבלילתה רכה. אם 'סופה סופגנין' היינו שבישלה במשקין או טיגנה בשמן או ייבשה בחמה פטורה. אבל אם 'סופה עיסה' היינו שנאפה בתנור או נעשה באלפס ללא משקין27  [והוא שיהיה לו תואר לחם לאחר אפיה] חייבת.

ועוד יוצא לפי זה כי לשיטת ר"ת דאין חיוב חלה בבלילה רכה חל אלא בשעת האפיה.

דעת הר"ש והרמב"ן 

אומנם בר"ש וברמב"ן לא הוזכר דין בלילה רכה להדיא והמשנה ה', שתחילתה סופגנין, העמידו בעיסה שבלילתה עבה על דעת לבשלה וכו'. [ע' בהמשך סעיף 7 דנראה מראש שגם לשיטתם המשנה זו מתפרש גם על דרך של ר”ת].

וגם אם נאמר לשיטת הר"ש והרמב"ן שיש חיוב חלה גם בבלילה רכה, יש להסתפק28  האם תועיל מחשבת אפיה לחייב חלה כבר משעת הגילגול כמו שמחשבת בישול תועיל לפתור בלילה עבה או שמא כיוון שבלילה רכה אינה בכלל עריסותיכם אין החיוב בא אלא בשעת האפיה29 . ונפקא מינה למעשה, אם בשעת הכנת הבלילה היה שיעור חלה בעיסה, האם מתחייב בחלה כבר משעת עיסה, או שמא לא מתחייב בחלה, אלא לאחר האפיה, וגם זה רק ע"י צירוף סל. ועוד נ"מ, האם מותרת אכילת עראי עד שיאפה?

טריתא וטרוקנין

מבואר בגמרא ברכות לז: דטרוקנין חייבים30  בחלה ומאי טרוקנין, אמר אביי כובא דארעא. שעושה מקום חלל בכירה ונותן בתוכו מים וקמח כמו שעושים באילפס. רש"י במקום. אבל טריתא פטורה מן החלה. ומאי טריתא, איכא דאמרי גביל מרתח וכו'. ופירש רש"י שנותנים קמח ומים בכלי ובוחשין בכף ושופכים על הכירה כשהיא נסקת.

מבואר בראש כיצד מברכין ס' י"א, שהחילוק בין טרוקנין לטריתא שבטרוקנין ע"י שהעיסה מתקבצת בגומא נעשה לחם, אבל טריתא כיוון שהוא מתפשט אין תורת לחם עליו31 . וכך הובא בב"י או"ח קסח.

[נראה שכיוון שבהרא"ש לגבי טרוקנין כתב אע"ג דבלילתו רכה וכו' הוי כמו תחילתו סופגנין וסופו עיסה ולא חילק בין ר"ש לר"ת (כמו שחילק בפרק כל שעה), יש לומר שלפי הרא"ש  גם לדעת ר"ש והרמב"ן יש לפרש בבלילה רכה כיוון שסוף סוף ע"י אפיה באה לכלל לחם חייב בחלה].

ולהלכה נפסק בשו"ע יו"ד שכט ב' עיסה שבלילתה רכה ואפאה בתנור או במחבת בין שהרתיח ואחר הדביק בין שהדביק ואחר כך הרתיח חייבת בחלה ובלבד  שלא ע”י משקה

[ולגבי שעת חיוב אולי אפשר לדייק מלשון השו”ע שכתב כאן עיסה וכו' ואפאה וכו' חייבת ואילו בסעיף ג' כתב עיסה שבלילתה עבה וגילגלה וכו' משמע שבלילה רכה, שעת חיובה משעת אפיה. אבל בבלילה עבה משעת גילגולה. ועוד, אולי אפשר לדייק מלשון הש"ך בסק"ב, וז"ל שבלילתה רכה וכו' דאילו בלילתה עבה בלא”ה חייבת וכו'. משמע, שבבלילה רכה אפיה גורמת חיוב ולא כמו בבלילה עבה שבלאו הכי חייבת, כלומר בלא אפיה  אלא מחשבתו בזמן הגילגול פוטרת או מחייבת].

[לפי כל זה, כיוון שנראה שהכרעת השו"ע  ופוסקים אחרים שאין חיוב חלה בבלילה רכה, אלא בזמן האפיה, אפשר להתיר אכילת עראי בעיסה שבלילתה רכה]

וגם מה שעיסה שבלילתה רכה אם נאפתה מתחייבת בחלה זה דווקא אם יש תואר לחם לאחר אפיה או טיגון כמו בטרוקנין שהעיסה מתקבצת יחד וכך נאפית, אבל בטריתא כששופכים את העיסה על הכירה היא מתפשטת אין לזה תואר לחם ויהיה פטור מחלה. ויש לעמוד על גדרי החילוק הזה הלכה למעשה.

 מביאים הפוסקים בשו"ע או"ח קסח ס' ח בעניין קביעות סעודה בבלילה רכה בשם ספר העמק ברכה שעל מאכל שקורין בפראג וואלאפלאטקעס32  כמו עלי וופלים שלנו אין לו תורת לחם כלל ואין עליו קביעות סעודה, ודומה לטריתא שהזכרנו, כיוון שהוא דק וקלוש הרבה33 .

היוצא מזה שכאשר לאחר האפיה העיסה יוצאת דקה וקלושה ביותר [כמו בוופלים שלנו] – ודאי אין לזה תואר לחם כלל ובלילה רכה בכהאי גוונא, אפילו אם נאפתה, לא תתחייב בחלה עד שיהיה לה קצת עובי.

ביאור דברי הגר"ח שליטא בעניין חיוב בבלילה רכה

בדרך אמונה הלכות ביכורים

(פרק ו' ס"ק ק"ה)

בדרך אמונה (פרק ו' ס"ק ק"ה) כתב שאפשר להפריש קודם האפיה והוא ע”ד לאפותה. וכתב שלכתחילה לא יפריש עד שתאפה. ואם הפריש חלה יחזור ויפריש בלי ברכה לחשוש לדעת ר”ת [שאין מחשבתו מחייבת]. ציון להלכה. אע"פ שבאותו דיבור כתב שאין מחשבת אפיה מועילה לחייב בחלה ואין דין נמלך בבלילה רכה שאם גילגל ע"מ לאפותה ונמלך ובישלה פטור.

ויש לחלק בין אפשרות הפרשת חלה לבין חלות חיוב שבא אחר כך כמו שמצאנו במעשרות שחיוב בא בשעת מירוח, אבל אפשר להפריש כבר משליש גידולו. כך גם בחלה דעיסה הוטבלה לחלה בשעה שתגלגל (בחיטים או תטמטם בשעורים, זה בבלילה עבה, ובבלילה רכה בשעת אפיה), אבל יכול להפריש בשעת נתינת מים (חלה פ"ג א'). חידושי רבנו חיים הלוי ביכורים פ”ח ה”ו.

לכאורה יש לתמוה על זה, כי הרי היא משנה מפורשת בחלה פ”ג א' ומה נומר לשיטת ר”ת?

ויש לומר שר"ת מעמיד את המשנה של נתינת מים בבלילה עבה. וטעם בזה, כיוון שגילגולה מחייב, גם תחילת הגילגול שהוא נתינת מים אפשר להפריש בדומה לשליש גידולו בתו”מ, אבל בבלילה רכה שאין גילגולה גילגול גם נתינת מים אינה כלום.

אבל לשיטת הר”ש כיוון ששנים הם המביאים את העיסה לידי חיוב: מחשבת אפיה וגילגול בפועל, אע"פ שבבלילה רכה אין גילגול כלל והחיוב בא ע"י אפיה, אבל מחשבת אפיה ישנה כבר בשעת העיסה, אע”פ שאינה מחייבת, אולי נדמה אותה לתחילת חיובה כמו נתינת מים שכבר אפשר להפריש.

ועתה יתבארו דברי הגר"ח שליטא בביאור נפלא: שבתחילת דבריו כתב שאע"פ שהיה כאן מחשבה מחייבת אין העיסה באה לידי חיוב ללא אפיה, כיוון שבלילתה רכה, אבל בהמשך דבריו כתב לגבי אפשרות הפרשה, ולעניין זה אפשר לדמות מחשבת אפיה לנתינת המים בבלילה עבה, או כמו בשליש גידולו בתו"מ.

סיכום להלכה

עיסה שבלילתה רכה ואפאה בתנור או טיגנה במחבת (או בסיר) בין אם הרתיח המחבת ואחר כך הכניס העיסה ובין אם הכניס העיסה ואחר כך הרתיח המחבת חייבת בחלה34 .

ודווקא אם יש לו תואר לחם לאחר אפיה, אבל אם אין לו תואר לחם לאחר אפיה, כלומר שהוא דק וקלוש ביותר [ודומה לעלי וופלים שלנו] פטורה מחלה35 .

ומה היא בלילה רכה? אם נשפכת כמים דינה כבלילה רכה, ואפילו אם לא כמים היא ויש לה גילגול קצת, אם העיסה הרכה כל כך שכאשר מניחים אותה בכלי היא מתפשטת הנה והנה דינה כבלילה רכה36 .

אם בזמן גילגול העיסה היה בדעתו לאפותה ונמלך ובישלה במשקין פטורה37 .

העיסה שבלילתה רכה לא מתחייבת בחלה אלא לאחר האפיה.

כיוון שלא מצויים מאכלים או מאפים כל כך גדולים שכל שיעור החלה יהיה נמצא במאכל אחד, אלא בדרך כלל שיעור חלה מתחלק בין מאכלים קטנים יותר ואין בכל אחד שיעור המחייב אלא בכולם יחד, יש לצרף את הכל בכלי, כך ששיעור המחייב חלה יהיה בין דפנות הכלי או לכסותם במפה, אז אפשר להפריש חלה בברכה38 .

עיסה שבלילתה רכה חייבת בחלה כאשר יש תואר לחם בעיסה לאחר אפיה, ולכן אם לאחר אפיה הוא דק וקלוש הרבה, לא נקרא לחם ופטור מחלה39 .

[נראה שיש להתיר אכילת עראי בעיסה שבלילתה רכה, עד שהיא תתחייב בחלה לאחר אפיה ע”י צירוף סל, כמו שכתבנו]

אם הפריש חלה בעודה עיסה, יחזור ויפריש חלה לאחר אפיה, באופן שהזכרנו ע"י צירוף סל 40 בלי ברכה.

 

הערות:

[26]בעניין הגדר של העיסה שבלילתה רכה עיין מאירי פסחים לז. בעניין טרוקנין 'שאע"פ שבלילתה רכה קמח הרבה היה שם וכו' ויש שם קצת גילגול וכו' וכשמניחין אותה וכו' מתפשטת אילך ואילך'.

[27]והוא הדין עם קצת שמן שלא תשרף העיסה אינו נחשב לבישול וחייב.

[28]עי' אוצר מפרשי התלמוד (עמ' קמד הערה 77)  אחרונים שהסתפקו בזה.

[29]בדרך אמונה (פרק ו' ס"ק ק"ה) כתב שאפשר להפריש קודם האפיה והוא ע”ד לאפותה. וכתב שלכתחילה לא יפריש עד שתאפה. ואם הפריש חלה יחזור ויפריש בלי ברכה לחשוש לדעת ר”ת [שאין מחשבתו מחייבת]. ציון להלכה. עיין ביאור דבריו בסוף.

[30]הגהות הגר"א

[31]ובמאירי (פסחים לז:) חילק אחרת, שטריתא פטורה מחלה כיוון שבלילתה רכה מאוד ונשפכת כמים, אבל טרוקנין בלילתו לא כל כך רכה. אבל בטור ושו"ע  ביו"ד מובא כשיטת ראש. אך יש נ”מ לעניין ברכה.

[32]מבואר שם שאופן עשיתן שלוקחים סולת שבלילתה היא רכה מאוד ונוטל בכף מאותו כלי שהעיסה בתוכו ושופך אותה בדפוס של ברזל ויש למעלה עוד ברזל כמוהו והעיסה נשפך בין שני הברזלים וכשמהדק ברזל בברזל יחד כעין צבת ואותו הרקיק הוא בתווך, אז נאפה מייד על הברזל שהוא חם מאוד ואלו אין להם תורת לחם כלל הואיל ונתפשטו כל כך דק דק. כך מביא שער הציון שם ס"ק לו.

[33]כך היא הכרעת משנה ברורה כמ"א ועוד פוסקים ולא כט"ז. שער הציון שם ס"ק לה.

[34]כר"י בפסחים ל"ז לפי הכרעת שו"ע יו"ד שכט.

[35]מסוגיה דטרוקנין וטריתא בברכות לז: והפוסקים באו"ח קסח, סעיפים ו, טו.

[36]מאירי פסחים ל"ז.

[37]כסתימת שו"ע ביו"ד שכט, ב. וכך הוא להדיא בדרך אמונה (פרק ו' ס"ק ק"ה).

[38]ודיני צירוף סל מבוארים בשו"ע יו"ד שכה

[39]כמו שהזכרנו בעניין טרוקנין וטריתא

[40]בדרך אמונה (פרק ו' ס"ק ק"ה)