Get Adobe Flash player

כתב התה"ד (סי' רס"ו) שמילה ומגילה מגילה קודמת, והוכיח כן מפ"ק דמגילה (ג:) דדריש לאחותו הוא דאינו מטמא אבל מטמא הוא למת מצוה, אף באופן שהלך למול את בנו, ואח"ז מסתפק רבא מת מצוה ומקרא מגילה הי מינייהו עדיף, האם פרסומי ניסא עדיף או כבוד הבריות, ופשט דמת-מצוה עדיף, וא"כ חזינן דמקרא מגילה עדיף ממילה, דהא היה פשוט לגמ' דמת מצוה דוחה מילה ואעפ"כ נסתפקה הגמ' על מגילה ומת מצוה מה עדיף, ולמה לא למדנו זאת מהלימוד דלעיל דכמו שמת מצוה אינו נדחה מפני המילה כך אינו נדחה מפני המגילה, ומשמע דמקרא מגילה עדיף. אמנם אפשר לדחות ראיה זו, משום דלמסקנא גם מקרא מגילה אינו נדחה מפני מת מצוה, א"כ אמנם יש ראיה מהס"ד דרבא שמקרא מגילה עדיף ממילה, אולם במסקנתו שניהם שוין, א"כ למסקנא דרבא אין ראיה מה עדיף מילה או מגילה.
עוד יש לדון בזה, דהלימוד שממנו לומדים שמקרא מגילה אינו דוחה מת מצוה הוא שהרי גדול כבוד הבריות שדוחה ל"ת שבתורה, דהיינו מזה שמותר לזקן ואינה לפי כבודו להתעלם מן האבידה, ולכן גם מת מצוה דוחה מקרא מגילה משום כבוד הבריות, ולימוד זה אינו מספיק ללמוד ממנו גם שמת מצוה דוחה מילה, משום שמילה זה עשה שיש בו כרת, ואינו יכול להיות נלמד מלא תעשה גרידא ולכן צריך פסוק ולאחותו. יוצא, שאע"פ שכתב התה"ד שמזה שהגמ' נסתפקה אח"ז על מקרא מגילה מוכח שמקרא מגילה יותר חשוב, אבל מזה שהלימוד על מקרא מגילה שאינו דוחה מת מצוה, אינו מספיק ללמד על מילה אלא למילה צריך פסוק אחר, מוכח לכאו' שמילה יותר חשובה.
עוד יש לדון בזה דהא מילה דוחה שבת כדאמרי' בכ"ד בש"ס, ואילו מגילה אינה דוחה שבת כמבואר במגילה ד: בדברי רבה ורב יוסף, וא"כ פשיטא דמילה יותר חשובה וקודמת למגילה, אבל יש לדחות ולומר, דהא עבודה דוחה שבת שהרי מקריבין קרבנות בשבת, ואילו מגילה קודמת לעבודה כדילפינן בדף ג. מהפס' משפחה ומשפחה.
עוד כתב התה"ד להביא ראיה שמקרא מגילה קודם, מד' הרמב"ם והסמ"ג ז"ל שכתבו דכל המצוות נדחות מפני מקרא מגילה חוץ ממת מצוה שהפוגע בו קוברו תחילה ואח"כ קורא, ומפשטות לשון הרמב"ם ז"ל (בריש הל' מגילה) שכתב לשון זה משמע ששתי המצוות מונחות לפניו, ורק במת מצוה קובר תחילה, אבל בשאר מצוות של תורה, קודם יקרא המגילה ואח"ז יעשה אותם, ומזה למד התה"ד שגם במילה יקדים קודם המגילה ואח"כ המילה, ומה שדחה התה"ד שהרמב"ם מיירי כשאין לו שהות לקיים שניהם, זה אינו במשמעות דבריו שהרי כמו שבמת מצוה מדובר ששתי המצוות מונחות לפניו, כך בשאר המצוות מדובר כן, רק מש"כ הרמב"ם דק"ו לשאר מצוות של תורה שכולן נדחין מפני מקרא מגילה צ"ב מה כוונתו, ואי נימא שכוונתו שזה נלמד מת"ת שנדחה מפני מקרא מגילה זה אינו מובן, משום שהרי כך הדין בכל המצוות שת"ת נדחה מפניהם, אם הגיע זמנם, כגון ליטול ד' מינים או לאכול מצה בפסח, שכיון שזמן המצוה הגיע צריך לקיימה, וא"כ ה"ה שת"ת נדחה מפני מקרא מגילה, אבל מצוות אחרות של תורה לעולם אימא לך שהם דוחין מקרא מגילה מכיון שקריאת מגילה זה רק מדרבנן.
ולכן נראה, שכוונת הרמב"ם היא ללמוד מן העבודה שהוזכרה קודם, שמבטלין כהנים מעבודתן ובאין לשמוע מקרא מגילה, והרי התמיד זמנו בבקר, ואעפ"כ מאחרין הקרבתו לצורך מקרא מגילה, ומזה ילפינן לשאר מצוות שאין זמנם דוקא עכשיו אלא יכולין להתאחר, שמאחרין אותן עד לאחר מקרא מגילה, [ועי' לקמן סברא זו בשם הגר"א ז"ל ולפי דבריו מבואר הרמב"ם יפה כמ"ש], ולפ"ז אין לנו מקור מהרמב"ם שהמצוות נדחין לגמרי מפני מקרא המגילה משום שכמו לגבי מת מצוה שהוא נקט שאח"כ קורא, ה"ה לגבי שאר מצוות יש זמן לקיימן לאחר מקרא המגילה, אבל אם אין זמן לקיימן, לכאו' נראה מהרמב"ם שיקדים קודם את המצוות של תורה, וכ"כ הרמ"א ז"ל (ס"ס תרפ"ז) אבל המ"ב (סקי"א) הביא בשם האחרונים ז"ל שחולקין ע"ז וסוברים דאף אם א"א לקיים שניהם מקרא מגילה דוחה אותם.
עוד הביא התה"ד דברי הראשונים ז"ל בשבת (כג:) תוד"ה הדר, שכתבו דמקדימין קריאת התורה הרגילה ואח"ז של ר"ח ואח"ז של חנוכה ומשמע דהיכא דאפשר לקיים שניהם, התדיר קודם לפני הפרסומי ניסא, ממילא ה"ה כאן במילה שהיא תדירה יותר ממגילה, ועל ראיה זו התה"ד לא תירץ. והוא כתב יסוד, דכל דבר שזמנו קבוע בשנה נחשב תדיר ג"כ, ולכן אפי' שהמילה במציאות יותר תדירה, כיון שזמנה של המגילה קבוע בכל שנה גם היא נחשבת תדירה, ולכן זוהי מסקנתו שמקדימין את המגילה.
והרמ"א ז"ל פסק (בס"ס תרצ"ג) דמלין קודם מקרא המגילה, משום דכתיב ליהודים היתה אורה ושמחה וששון זו מילה, דהיינו שבשעת מקרא המגילה כבר יהיה ששון, ותמה בביאור הגר"א, מהגמ' במגילה ג. דילפינן ממשפחה ומשפחה דהכהנים מאחרין עבודתן ומקדימין מקרא מגילה, והרי קרבן התמיד זמנו בבקר, ואפ"ה מאחרינן, וכ"ש מילה דזמנה כל היום, ולאו דוקא בבקר, שמאחרין אותה לאחר המגילה, וצ"ב דבריו, משום דתוס' בדף ג'. הקשו וא"ת ויעשו עבודתן מיד ואח"כ יקראו המגילה לבדם וי"ל, דטוב לקרות עם הציבור משום דהוי טפי פרסומי ניסא, המבואר מד' תוס' דכל הסיבה שמקדימין המגילה והולכין לקוראה בבהכ"נ משום דהוי טפי פרסומי ניסא אבל לו יצוייר שגם בעודם בבהמ"ק היה אותו פרסומי ניסא היו מקדימין את העבודה, והנה כשיש מילה בבהכ"נ יש אותו פרסומי ניסא, בין אם יקראו את המגילה קודם ובין אם יקראו את המגילה אח"ז, ולכן מה הטעם להקדים המגילה, הרי גם בעבודה אילו היה אותו פרסומי ניסא כמו בבהכ"נ היו מקדימין העבודה, וצ"ע.