Get Adobe Flash player

הבטחת התיקון השלם ע"פ דברי רבותינו זללה"ה
בעת הזאת אנו עומדים בפרשת דרכים: השלמת התורה, אחרית שנה, ואחרית הימים...



על כן מתבקש שלא לעסוק בפרטים, אלא בכללים. וכיוון שהזמן קצר, ובעל הבית דוחק – הנה אנו באים לבית המדרש ומבקשים ללמוד את התורה כולה על רגל אחת.
ואמנם הכל הולך אחר החיתום, שבו מתבררת תכלית הנהגת השי"ת את עולמו, מ'בראשית' עד 'לעיני כל ישראל'. כי התורה כולה – גילוי רצונו של הבורא ית', להוציא לפועל כל הטוב אשר דיבר על ישראל.
קריאת התוכחות שבסוף משנה תורה – למען תכלה שנה וקללותיה. והיא ברית התורה שנכרתה בחיתום מסעי בני ישראל ובואם אל הארץ. ואמנם הרמב"ן לימדנו שהתוכחות האמורות בה נתקיימו בחורבן האחרון. ולכן שלא כברית הראשונה המסתיימת בנחמה והבטחה בזכירת ברית אבות וברית הארץ, באחרונה – לא נתגלה קצם, שנמשלה לתהום שאין לה חקר, וע"כ אין מפורשת בה נחמה...
סודם של דברים גילה לנו רבינו הגר"א [בס' 'יהל אור' שמות קטו, ב'], שבאמת מהלך הדברים לא נשלם בפ' כי תבוא, ואין התיקון בא אלא בפ' נצבים שלאחריה, אשר מקרא מלא דיבר הכתוב: "וְהָיָה כִי יָבֹאוּ עָלֶיךָ כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה הַבְּרָכָה וְהַקְּלָלָה אֲשֶׁר נָתַתִּי לְפָנֶיךָ – וַהֲשֵׁבֹתָ אֶל לְבָבֶךָ... וְשַׁבְתָּ עַד ה' א-לקיךָ וְשָׁמַעְתָּ בְקֹלוֹ כְּכֹל אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם אַתָּה וּבָנֶיךָ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשֶׁךָ: וְשָׁב ה' א-לקיךָ אֶת שְׁבוּתְךָ וְרִחֲמֶךָ, וְשָׁב וְקִבֶּצְךָ מִכָּל הָעַמִּים אֲשֶׁר הֱפִיצְךָ ה' א-לקיךָ שָׁמָּה... וְאַתָּה תָשׁוּב וְשָׁמַעְתָּ בְּקוֹל ה' וְעָשִׂיתָ אֶת כָּל מִצְוֹתָיו אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם: וְהוֹתִירְךָ ה' א-לקיךָ... לְטוֹבָה, כִּי יָשׁוּב ה' לָשׂוּשׂ עָלֶיךָ לְטוֹב... כִּי תָשׁוּב אֶל ה' א-לקיךָ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשֶׁךָ".
והנה תוכן הדברים: 'דגאולה האחרונה יהיה דוקא ע"י תשובה...', ובזה יישב מה שאינה חותמת בנחמה, כי 'באמת ב'אתם נצבים' בפ' שניה כתב "והיה באחרית הימים ומל ה"א את לבבך, ושבת" כו', וע"ש, כי שם כתב באר היטב ענין התשובה באריכות, להורות שע"י תשובה דוקא יהיה נחמתן'.
וחתם: 'אך לכך הפסיק בין התוכחה ובין פ[רשת] התשובה פ[רשה] שלמה, לומר לכשיהיה בהיסח הדעת כלומר באריכות, וזה הפ[רשה] שמפסיק, וע[יין] ותבין'. ע"כ.
והיינו הפרשה הראשונה של 'נצבים', בה נאמר: "פן יש בכם... והתברך בלבבו לאמור... ורבצה בו כל האלה...". ובפשטות באה ללמדנו כי כאו"א מישראל מוכרח להיות חלק מן הברית של כ"י. וסודה גילה הגר"א, לומר שהגאולה באה בהיסח הדעת.
מסורת בידינו מהגר"ח בשם הגר"א, כי עשר הפרשיות של משנה תורה הן כנגד המאות שבאלף השישי. ואמנם המעבר למאה שלנו – בראשית פ' נצבים הנ"ל, כאשר 'אמר הדור האחרון' בשואה האיומה. ואמנם אחריה הנה באה ונהייתה פרשת התשובה והגאולה, שאת ראשיתה אנו רואים בעינינו – התופעה המופלאה של התעוררות בנ"י לשוב לאביהם שבשמים, וגם התחלת הבטחת השיבה לא"י [וכמו שמשמע בפרשה שתחל קודם התשובה השלמה, וכמבואר ביחזקאל פל"ו].
ויתכן א"כ ש'היסח הדעת' אינו רק מחמת אריכות הזמן, אלא שבינתיים נשפל מצבה הרוחני של כ"י עד עפר, ונתפרצו עזי פנים כמ"ש פן יש בכם כו'. ודבר זה מחליש הלבבות ומסיח הדעת מלצפות לרגלי משיח, ח"ו. ועל כל פנים מתוך היסח הדעת הזה מובטחים אנו בגאולה.
ובגמ' בסנהדרין (צז, ב') מבואר לגירסא דידן דלכו"ע הגאולה תלויה בתשובה, אלא שנחלקו אם תבוא באתערותא דלתתא לבד או מלעילא. ופסק הרמב"ם בהלכות תשובה: 'ואין ישראל נגאלין אלא בתשובה.
וכבר הבטיחה תורה שסוף ישראל לעשות תשובה בסוף גלותן ומיד הן נגאלין, שנאמר...'.
והרמב"ן פירש "והשבות" "ושבת" – שפשוטם מצוה ומרמזים בהבטחה 'כי עתיד הדבר להיות כן'. וכן פי': '"ומל..." – זהו שאמרו 'הבא ליטהר מסייעין אותו' – מבטיחך שתשוב אליו בכל לבבך, והוא יעזור אותך...' עיי"ש.
והנה בפ' נצבים עצמה כמה דרגות של תשובה וגאולה:
עי' מ"ש הרמב"ן בפ' וילך [לא, יז] דשלמות הגאולה תליא בשלמות התשובה. ומבוארים הדברים באריכות בדרשות הר"ן [סוף הדרוש העשירי], עיי"ש, עד: 'הרי שכתוב ב' מיני תשובה, גם ב' מיני הטבה... הרי לתשובה בלתי שלמה – תשועה בלתי שלמה, ולתשובה שלמה – תשועה שלמה'. [וכ"כ הגר"א בשיה"ש].
ועל כולנה תשובה שלמה מאהבה כמ"ש הנצי"ב: "ואתה תשוב" כו' – פרשה זו היא פרשת הגאולה, נבואה ברורה איך יהיה סדר הגאולה העתידה בפרטות כאשר יבואר...', עיי"ש. ויתכן שהוא מכח היותנו כבר בא"י, שהיא מקום המוכן להשראת שכינתו ית' בתוכנו, ולהארת פניו אלינו, עיי"ש.
ה' יזכנו לשוב לפניו ולהשלים רצונו, והוא ית' ישוב עלינו, לטוב לנו לחיותנו ולגאלנו גאולת עולמים בב"א.