על פסוק זה דרשו חז"ל במסכת יבמות (סד:) אמר רבי יצחק, יצחק אבינו עקור היה, שנאמר ויעתר יצחק לה' לנכח אשתו, על אשתו לא נאמר אלא לנוכח, (כלומר "בשביל" אשתו וכמו שכתב ברשב"ם) מלמד ששניהם עקורים היו. אי הכי, ויעתר לו - ויעתר להם מיבעי ליה, לפי שאינו דומה תפלת צדיק בן צדיק לתפלת צדיק בן רשע. א"ר יצחק, מפני מה היו אבותינו עקורים מפני שהקב"ה מתאוה לתפלתן של צדיקים" לימדונו פה חז"ל יסוד גדול, שמפני שהקב"ה מתאוה לתפילה עד כדי שתהפוך את טבע העולם, לכן היתה רבקה אמנו עקרה. שהתפילה היא היתה הסיבה לעקרות וכמו שביאר רבינו בחיי לומר לך שלא נתעקרו אלא כדי שיתפללו שניהם על הדבר ולכן הקדים הפסוק את התפילה "ויעתר" וכו' שהיא העיקר והסבה הראשונה שבשבילה בא - "כי עקרה" - העקרות לרבקה אמנו. ומכאן יש ללמוד כח התפלה שהיא גדולה מאד ואפילו לשנות הטבע. ומטעם זה הזכיר לשון "ויעתר" ולא אמר ויתפלל או ויצעק, ושאר הלשונות, כי הוא מלשון עתר, כלי שהופכים בו את התבואה, וכן הבינו חז"ל, (יבמות שם). למה נמשלה תפלתן של צדיקים לעתר, מה עתר זה מהפך הגורן הזה ממקום למקום, כך תפלתן של צדיקים מהפכת דעתו של הקדוש ברוך הוא ממדת אכזריות למדת רחמנות. כלומר ממש היפוך הטבע. וזהו משכתב בתרגום יונתן כאן ..."וְהָפַךְ יִצְחָק בִּצְלוּתֵיהּ דַעֲתֵּיה דְקֻבָּ"ה מִמַה דִגְזַר עַל אִנְתְּתֵיהּ אֲרוּם עַקְרָא הֲוַת גַבֵּיהּ עֶשְׂרִין וְתַרְתֵּין שְׁנִין וְאִתְהֲפִּיךְ בְּגִינֵיהּ דַעֲתֵּיה דְקֻבָּ"ה מִמַה דִגְזַר עֲלֵיהּ דְאַף הוּא הֲוָה עָקָר וְאִתְרָוַח וְאִתְעַבָּרַת רִבְקָה". (פי' והפך יצחק בתפילותיו דעתו של הקדוש ברוך הוא ממה שגזר על אשתו כי עקרה היתה אצלו עשרים ושתים שנים ותִתהפך בעבורו דעתו של הקדוש ברוך הוא ממה שגזר עליה שאף הוא היה עקר ונִסתייע ותהר רבקה אישתו).
עשרים ושתים שנה היה יצחק שופך שיחו לפני ה', ומתפלל שייולדו לו בנים מרבקה. ידוע ידע את הנבואה, "כי ביצחק יקרא לך זרע" (בראשית כא, יב), ומובטח היה לו, שהוא ייפקד בבנים. אך למרות מעלותיה של רבקה, הרי אחרי ציפיה כה ממושכת, יכול היה הספק להתעורר בלבו, שמא ממשיכה של ברית אברהם לא יוכל להיולד מבת בתואל, אחות לבן, לפיכך עיקר תפלתו היתה עבור אשתו. וכמו שדרשו (בבראשית רבה פרשה סג סימן ה וכן בפסיקתא זוטרתא פרק כה סימן כא) "מלמד שהיה מתפלל לפני הקדוש ברוך הוא, רבונו של עולם כל בנים שאתה עתיד ליתן לי, לא יהיו אלא מהצדקת הזאת, וכן היא אמרה, כל בנים שאתה עתיד ליתן לי, לא יהיו אלא מן הצדיק הזה" וכמו שביארו (חזקוני משך חכמה רש"ר הירש). כי הוא היה בטוח שיהיה לו זרע, וכמו שאמר השם יתברך לאברהם: "וקראת את שמו יצחק והקימותי את בריתי אתו (לברית עולם) לזרעו אחריו" (בראשית יז, יט). רק יתכן שיוליד מאשה אחרת, לכן התפלל. הנה כי כן, לא רק אבן הפנה, אלא כל המשכו של בית ישראל היה תלוי בחסד ה' ובהשגחתו הישירה. מכיון שכדי להוליד פרי נבחר קודש הלולים שממנו יצא עם סגולה, הוא נגד הטבע וצריך לזה עזר אלהי, וע"כ היו אמותינו עקרות כי שיצא מן הקליפה פרי קודש ולזה אין הטבע מוכן מעצמה עד יופיע כח אלהי, שזה יתעורר ע"י התפלה להאציל נשמה קדושה בת אלהים אשר תעש חיל.
כוחה זה של תפילה היא כמש"כ בספר יסוד ושורש העבודה (שער הגדול פ"א) משום שעיקר כוונת הבורא ית"ש ויתעלה בבריאת האדם, שיהא האדם עובד אותו יתברך ומעבודתו יגיע נחת רוח להבורא יתברך ויתעלה. ועבודה זו תפילה, וכמש"כ הרמב"ם (בספר המצוות מצות עשה ה) "היא שצונו לעבדו יתעלה וכבר נכפל צווי זה פעמים, באמרו (משפטים כ"ג פס' כה) ועבדתם את ה' אלהיכם ואמר (ראה י"ג פס' ה) ואותו תעבודו ואמר (ואתחנן ו' פס' י"ג) ואותו תעבוד ואמר (ס"פ עקב) ולעבדו. ואעפ"י שזה הצווי הוא גם כן מן הציוויים הכוללים.. הנה יש בו יחוד שהוא צוה בתפילה. ולשון ספרי ולעבדו זו תפילה". וביאור הדבר כמש"כ המהר"ל, (ספר נתיבות עולם א - נתיב העבודה - פרק ג') "כי התפלה שמתפלל האדם אל השם יתברך

מורה שהאדם נתלה בו יתברך וצריך אליו ואין לו קיום זולתו, והנה זהו אלהותו יתברך שכל הנמצאים צריכים אליו ותלוים בו יתברך עד שהכל אל השם יתברך. ולפיכך התפלה היא עבודה אל השם יתברך ולא היראה מן השם יתברך, שאין זה נקרא עבודה כי אין זה מורה שהאדם נתלה בו יתברך, אבל התפלה מורה שהאדם נתלה בו יתברך והוא יתברך הכל ברוך הוא וברוך שמו על הכל. שכל ענין התפלה שהוא מתפלל אל השם יתברך לפי שהוא צריך אל השם יתברך נתלה בו ית' ואין קיום לו בעצמו כי אם בו יתברך ולכך מתפלל אליו על כל צרכו, וכאשר האדם נתלה בו יתברך כאלו הוא נקרב אליו שכל אשר הוא תולה באחר הוא נקרב נמסר אליו, ולפיכך התפלה היא עבודה גמורה אל השם יתברך". ובחובת הלבבות (שער חשבון הנפש - פרק ג') "וראוי לך אחי שתדע כי כוונתנו בתפלה אינה כי אם כלות הנפש אל האלהים וכניעתה לפניו עם רוממותה לבוראה ושבחה והודאתה לשמו והשלכת כל יהביה עליו".
ומכאן כוחה של תפילה לשנות את הטבע, ואדרבא לפעמים מה שקורה בעולם אינו אלא לעורר אותנו לתפילה בכדי שנשפיע על הקורות אותנו. ובייחוד בעת כזאת אשר העולם רועש ורוגש בתהפוכות מדי יום בימו, אין לנו אלא להעתיר שפירושו להפציר ולהרבות בתפילה (עיין חזקוני). ובכוחנו לשנות ולהביא את הגאולה במהרה בימינו אמן.