Get Adobe Flash player

הסה"ק הביאו את דברי בעל הרוקח של"ו הנרות שמדליקים בחנוכה - רומזים לל"ו שעות שבהם האיר האור הראשון שנגנז לאדם הראשון כמבואר בדברי חז"ל וכן רומזים לל"ו מסכתות של תורה שבעל פה אשר שם נגנז האור כמו שיובא לקמן וצריך להבין את השייכות המיוחדת של נרות החנוכה לאור הגנוז.

במד"ר בראשית - "והארץ היתה תהו ובהו - וחשך על פני תהום" - תהו - זו בבל, בהו - זו מדי, וחשך - זו יון – "על פני תהום" – זו מלכות אדום.
המהר"ל בתחילת "נר מצוה", מבאר מה ענינן של ד' המלכויות- ומדוע נרמזו בתחילת התורה. "ברוך הוא אלהינו שבראנו לכבודו" "עם זו יצרתי לי - תהלתי יספרו" - תפקידו של עם ישראל הוא להוציא את התכלית של גילוי כבודו ית' אל הפועל – ועיקר כבוד השי"ת הוא - מה שהוא אחד בעולמו.
לכל אחת מארבע המלכויות כח רע פרטי – העומד כנגד מילוי היעוד של גילוי כבודו ויחודו ית' בעולם הכוחות הללו נרמזו בחלומו של דניאל המובא בספר דניאל בדמות של חיות.
בבל נמשלה בחלום דניאל לאריה - מפני שתכונת המלכות הזו לחפש להיות חשובה מכולם, מדי נמשלה לדוב שאינו שבע - מפני שתכונתה לחפש כסף ואוהב כסף לא ישבע כסף, יון נמשלה לנמר שהוא עז - מפני שתכונתה הרצון לכבוש ארצות ומלכות אדום כלולה מכולם.
ויתכן שהאומות הללו מכוונות כנגד ג' המידות של קנאה – תאוה – כבוד, קנאה – יון - הרצון להתפשט מחוץ למקומה שמזה בא גם הרצון לכבוש ארצות - וכך גם מבואר במהר"ל שמלחמתה של יון היתה מתוך קנאה בעם ישראל שזכו לתורה אלוקית,[הרמב"ם מסיים את הלכות חנוכה בגודל מעלת השלום שהיא המידה ההפכית לקנאה] תאוה - מדי – הרצון לכסף ככלי למילוי התאוות החמריות, כבוד - בבל – הרצון לחשיבות – ואדום כלולה מכולם.
ולפי זה מתבאר שארבע המלכויות - כל אחת מהן שייכת לכח פרטי של רע המכוון למשוך את הבריאה אל רצונותיו הפרטיים של האדם אם לתאוה ואם לכבוד. והנה המשך הפסוקים שם בתחילת בראשית מדבר על בריאת האור הראשון.
רבי צדוק הכהן ["פרי צדיק" - קדושת השבת - מאמר ה' ] – מבאר את מהותו של האור הגנוז...אור שאדם צופה בו, רצה לומר - שמשיג ד"אין עוד מלבדו" ואין לפניו שום דבר חוצץ בפני הראיה דהכל רק אורו ית' מלא כל הארץ כבודו. עכ"ל וכך כותב גם בעל הלש"ם - שהאור הגנוז הוא האור המגלה את אור יחודו ית' בכל העולמות. רמז לכך שהאור הגנוז הוא האור המגלה את ה"אין עוד מלבדו" – בזה שהפסוק "ויאמר אלהים יהי אור ויהי אור" הוא הפסוק היחידי בתנ"ך שהוא בגי' "אין עוד מלבדו - אפס זולתו".
מאחר ותכלית הבריאה הוא גילוי כבודו ית' – "לכבודי בראתיו", ומאחר ועיקר כבודו ית' הוא מה שהוא ית' אחד בעולמו כמו שכתב המהר"ל, נמצא שגילוי האור הגנוז המגלה יחודו ית' הוא תכלית הבריאה.
עוד מביא ר' צדוק הכהן שבספר הבהיר המיוחס לתנא רבי נחוניא בן הקנה איתא שהאור הגנוז נגנז בתורה שבע"פ [בחלק ממהדורות בעל הטורים מובא על הפסוק "וירא אלהים את האור" - "את האור" בגי' בתורה] ויובנו בזה דברי המדרש תנחומא פרשת נח שהאור הראשון הוא שכרם של עמלי תורה שבעל פה.
וכך מבאר ה"נפש החיים" את דברי המשנה במסכת אבות כל הלומד תורה לשמה זוכה לדברים הרבה שהכונה היא שזוכה לאור הגנוז, מי שלימודו מכוון כלפי התכלית האמיתית - זוכה לראות את סדרי הבריאה כפי שהם מותאמים לתכלית האמיתית.
והדברים מתאימים עם מה ששמעתי מהגאון ר' בצלאל ז'ולטי זצ"ל בדברי הרמב"ם בתחילת הלכות קריאת שמע שכותב ...ומקדימים לקרות פרשת שמע מפני שיש בה יחוד השם ואהבתו ותלמודו שהוא העיקר הגדול שהכל תלוי בו עכ"ל מבואר בדברי הרמב"ם שגילוי יחוד השם תלוי בתלמוד תורה ולהאמור שורש הדבר הוא כי בה נגנז האור המאיר את יחודו ית'. ולפי זה מתבאר סדר הפסוקים שאחרי שהתורה מלמדת אותנו שארבע המלכויות הם מרכיבי כוחות הרע העומדים כנגד התכלית, ממשיכה עתה התורה ללמד אותנו באיזה אופן עם ישראל נלחם בכוחות הרע הללו ומביא את העולם לתכליתו.
ארבע המלכויות מגמתן להסתיר יחודו ית' שזהו הרע האמיתי, תפקידו של עם ישראל לגלות את יחודו ית' שזהו הטוב האמיתי, האופן שעל ידו עם ישראל מגלה את יחודו ית' הוא ומביא את הבריאה אל תכליתה הוא בעיקר על ידי עמל התורה שבעל פה – כי בה נגנז האור הראשון האור המגלה את יחוד השם שזה עיקר כבודו ית'. מזה שמלכות יון רמוזה במילה "וחושך" משמע שכח הרע שבמלכות יון הוא העומד בפרט כנגד האור המוזכר בפסוק שלאחריו, האור שהאיר ביום הראשון ונגנז.
ועל פי זה מאיר לנו אור חדש על ענינה של גלות יון והגאולה ממנה. אע"פ שלפי מה שהתבאר כל הארבע מלכויות עומדות כנגד הגילוי של האור הגנוז כי כל רע הוא חלק מהסתר יחודו ית' - למרות כן, רק יון מוגדרת במילה "חשך" אשר הוא ההפך המוחלט של האור - וביאור הדבר מפני שבבל ומדי הם כוחות של מידות המושכות לכוון של רצונות אנוכיים ורק ממילא יש כאן הפך המטרה הכללית של גילוי כבודו ית' - ואולם יון אשר התיחדה בכח החכמה - יש בה התנגדות ישירה לאור הגנוז - שכן האור הגנוז מגלה את ה"אין עוד מלבדו" - ואילו יון אומרת אין לכם חלק באלוקי ישראל - האור הגנוז מגלה את האור הפנימי האלוקי המקיים את הבריאה – והיוני [אריסטו] עם תלמידיו הרשעים מכחיש כל דבר זולתי המורגש לו כלשון הרמב"ן בפרשת "אחרי מות"
ולפי זה מובן מה שהאריכו הספה"ק שמלכות יון הסוגדת לשכל האנושי היא העומדת בפרט כנגד החכמה האלוקית של תורה שבעל פה, שהרי בתורה שבע"פ נגנז האור המגלה את יחוד שמו ית' - ומשום כך לחמה יון בפרט במנורה שהיא הכלי שבו מאיר אור התורה שבעל פה ובה מתגלה האור הגנוז - ומשום כך כאשר נצחו החשמונאים את "וחושך" זו יון, זכו להארת האור הגנוז שהוא גם האור שממנו ההנהגה הניסית המגלה שאפס זולתו ואין טבע כמו שכותב בעל הלש"ם ונקבע מועד החנוכה השייך כולו לגילוי האור הגנוז ומאירים אם כן דברי הרוקח שבנרות החנוכה מאיר האור הגנוז.