Get Adobe Flash player

כאן נביא מאמרים בנושאי השקפה, מוסר וערכי התורה ועולמו ברוחני של האיש היהודי. המאמרים יעסקו בתובנות הנדרשות לצורך ההתעלות הרוחנית שאנו כה שואפים אליה, בתוכן הפנימי שעלינו להכניס בקיום המצוות, בהכרה של הקשר שיש בין הקב"ה לכל אחד ואחד מעם ישראל.

ידוע מאמר המשנה [ אבות פ"ד מ' טז' ] רבי יעקב אומר העולם הזה דומה לפרוזדור בפני העולם הבא, התקן עצמך בפרוזדור כדי שתכנס לטרקלין.
בהיבט שיטחי נתפס אצלינו שהעוה"ז הוא "גם" מקום למפעל ולבית היוצר למעשה מצוות שעל ידם יוכל האדם לאכול את שכר מצוותיו לעולם הבא, אבל עדיין נשאר במחשבתינו שהעוה"ז הוא סוכ"ס עולם גשמי ששווים אלו שמקיימים בו תורה ומצוות לאלו שלא מקיימים [אם זה גויי הארצות, ואם זה עמי - ארצות שלא יודעים ומכירים את חובתם – זכותם לקיים] ונראה להתבונן בזה במחשבה מעמיקה יותר.
איתא בגמ' [סנהדרין צד' ב'] עה"פ והיה ביום ההוא יסור סבלו מעל שכמך ועולו מעל צוארך וחובל עול מפני שמן (ישעיה י') א"ר יצחק נפחא חובל עולו של סנחריב מפני שמנו של חזקיהו שהיה דולק בבתי כנסיות ובבתי מדרשות, מה עשה נעץ חרב בביהמ"ד ואמר כל מי שאינו עוסק בתורה ידקר בחרב זו וכו', כלומר שהיה בידו של סנחריב להכות בישראל, אלא שהתעצמות לימוד התורה שהפעיל חזקיהו היה המגן והחוסן בפני אותה סכנה ממשית, ויש להתבונן האם מעשיו של חזקיהו רק הביאו ריבוי זכויות בעלמא שעמדו בצד המסנגר להצלתם של בני ישראל, או שיש בזה איזה סיבה ישירה שתצדיק את הצלתם.
ונראה שהעניין הוא, שהלא קודשא בריך הוא ואורייתא וישראל חד הוא [זהר, האריך בזה בנפה"ח שער א' פ' טז'] משא"כ אומות העולם הרי הם לפניו יתברך כבהמות וחיות, וע"כ אם כלל ישראל מקושרים עם ה"אוורייתא" בקשר אמיץ, וממילא קשורים הם אף עם הקב"ה באחדות שלמה, ממילא אין אומות העולם שהם בני חיי העוה"ז יכולים על כלל ישראל שהם מבני העולם הבא, כלומר העוה"ז שהוא "פרוזדור" לעוה"ב הינו כמו פרוזדור של בית שהוא תחילתו ופתיחתו של עניני הבית, וכמו פרוזדור שלפני בית המלכות שנוהגים אף בו בגינוני מלכות ויראה, כן העוה"ז שהוא כפרוזדור לעוה"ב הרי שכאן בעוה"ז יש בו ניהוג של חיי העוה"ב, [זכר לדבר כמו שמצאנו שהקב"ה קרע את הים עבור כלל ישראל ועשה להם יבשה בתוך הים, כמו"כ כל אחד מישראל יכול להגיע לשביל ופרוזדור כאן בעוה"ז – עולם הגשם, שיהיה כעין עוה"ב] וזה בעיקר ע"י לימוד התורה, נמצא שאותו עולם - הזה של שני אנשים, אינו אותו עולם, כי לזה שחי בעוה"ז כפרוזדור של העוה"ב הרי שהוא חי אף כאן את תחילת הוואי של עוה"ב, ולעומתו זה שחי את חייו חיי גשם, כלומר לא בדביקות בתורה, הרי שאצלו זה עולם ששווה לאותם בני העולם – הזה, הגויים.
והדברים מתבארים מתוך דברי המסילת ישרים [פ"א] שכתב ...ואם תעמיק עוד בענין תראה כי העולם נברא לשימוש האדם אמנם הנה הוא עומד בשיקול גדול כי אם האדם נמשך אחר העולם ומתרחק מבוראו הנה הוא מתקלקל ומקלקל העולם עמו ואם הוא שולט בעצמו ונדבק בבוראו ומשתמש מן העולם רק להיות לו לסיוע לעבוד בוראו הוא מתעלה והעולם עצמו מתעלה עמו, כי הנה עילוי גדול הוא לבריות כלם בהיותם משמשי האדם השלם המקדש בקדשתו יתברך וכו' עכ"ל, ואם נאמרים דברים אלו על חפצי העולם הזה ק"ו הוא על החיים עצמם של זה העולם.
ובהבנה זו יתבאר הענין הנ"ל, שכל כמה שיש ריבוי תורה בישראל, הרי שמציאותו של ישראל הוא בן עוה"ב, ואין בני עולם הזה – הגויים שהם כבהמות וחיות יכולים להרע לבני העוה"ב, אבל בהעדר ההתקשרות האמיצה לתורה הרי שמעמדם כבני העוה"ז, וע"כ יכול היה סנחריב לפגוע ח"ו בכלל ישראל.
וכשנדקדק במעשה דחזקיהו, שנעץ חרב "בבית המדרש", דלכאורה היה יותר מתאים שינעץ ברחובה של עיר למען לקבץ את כל הבטלנים, חזינן שלא עם אלו שמחוץ לבית מדרש הדיבור, אלא דווקא עם בני בית המדרש שיודעים את רוממותה של תורה, שהם יזדרזו לשמר כל רגע שלא יופסד, ושהם יקפידו "לעסוק" בתורה היינו נתינת כל החושים והכוחות על עסק התורה.
בשעה זו, שיש מאויבנו שנשאו ראש להצר ולהציק להשמיד ולהרג את עם ישראל יושבי הארץ, אין ביכולותינו אלא כמעשיו של חזקיהו ולהגביר חיילים לתורה, ובדגש לבני התורה שכבר מצויים בבית המדרש שיהיו "עסוקים" בתורה ובזה נינצל בע"ה מכל צרה וצוקה, שנוכל לעבוד את ה' בבתי הכנסיות ובבתי המדרשות. מתוך שלום ושלוה אכי"ר.

לעוה

בימים אלו, ימי אבלות החורבן, אשר בעוונות התקיים בנו "כל רודפיה השיגוה בין המצרים", ולב כל איש חרד ודואג על אחינו בית ישראל הנתונים בצרה. נאיר נא את חשכת הימים באורה של סוגיא מזעזעת אשר שמה של עירנו שזור בתוכה.

המשך קריאה: מה שנלמד מימי בין המצרים (ג)

ביום קבלת התורה, נמצא כל יהודי בהתעלות מיוחדת, בקירבה לקודשא בריך הוא ובחזרה להשפעה של אמירת נעשה ונשמע, כפי שכתב הגאון רבי חיים מוולוז'ין זצ"ל. כל מי שרגשות עמוקים אלו מפעמים בתוכו, לא יכול שלא לקבל על עצמו התחזקות נוספת, פנימית, בעניינים רוחניים, כל איש לפי מדרגתו.
רגילים אנו לחשוב, שקבלות והחלטות אלו נשכחות עם הזמן, שההתחזקות הזאת יכולה להיות זמנית בלבד. אין ספק שההשפעה נשארת, אבל איננה כפי שהיינו רוצים.
אז איך באמת יכול בן תורה אמיתי להתחזק כראוי ביום זה, התחזקות בל תמוט?
ידוע משמו של מרן הרב שך זצ"ל שאמר, שעניין הקבלה נובע מעוצמת ההתחזקות בשעת ההחלטה גופא. אם באותו הרגע האדם מקבל על עצמו את הדבר כראוי ובהחלטה אמיתית ועמוקה, יעמוד הדבר. ואם קבלתו חלשה היא, לא תימשך השפעתה לימים רבים. כלומר מה שקובע זה הזמן שבו אדם התחזק ולא שלב עתידי.
אין זמן מתאים יותר להתקרב אל הקב"ה ואל עניינים רוחניים, מאשר בזמן של מתן תורה ואם נקח אל קרבנו את היסוד הזה, ההתעלות של "נעשה ונשמע", תלווה אותנו לאורך ימים.