Get Adobe Flash player

המשנה בערכין (ח:) כותבת "אין בנגעים פחות משבוע אחד, ולא יתר על שלשה שבועות", ומבארת הגמ' שפחות משבוע - אלו נגעי אדם שנבררים בשבוע אחד אם לטהר אם להחלט, ולא יתר על שלשה שבועות - אלו נגעי בתים שבתוך שלושה שבועות מתברר מה דינו של הבית המנוגע, וע"ז דרש רב פפא את הפסוק בתהילים (לו' ז') צדקתך כהררי אל - אלו נגעי אדם, ומשפטיך תהום רבה - אלו נגעי בתים.

ולכאורה צריך להבין מה הקשר בין נגעי בני אדם ל'צדקתך'? והרי כתב המשך חכמה שהנגעים הם מחלה מדבקת ביותר וההתעסקות בהם היא ענין מסוכן ... וא"כ במה מתבטא ה-'צדקתך' בנגעי בני אדם?
ב. וביאר המהרש"א בחידושי הגדות ע"פ הגמ' בקידושין (לא:) שאבימי דרש את הפסוק "מזמור לאסף באו גויים נחלתך, טימאו את היכל קדשך" (תהילים עט') וביאר רש"י שאבימי הקשה שהיה צריך לכתוב 'קינה לאסף' שהוא לשון צער ויגון ולא 'מזמור לאסף' שהוא לשון שמחה. ודרש אבימי שאסף אמר שירה על שכילה הקב"ה את חמתו על עצים ואבנים שבביתו, ומתוך כך הותיר פליטה בישראל, שאלמלא כן לא נשתייר משונאי ישראל שריד, וכן הוא במדרש איכה (ד').
וכך גם בנגעים הקב"ה עשה צדקה עם האדם שלא שפך חמתו על אדם שעשה עבירה בכילוי גמור ח"ו, אלא נתן בו נגעים בגופו ובביתו.
ג. ונראה לבאר כוונתו דאין הפשט שהקב"ה כביכול היה מלא אף וחימה והיה צורך לפניו ית' להוציא את החימה ובחר להוציאה על עצים ואבנים והיא השמחה שבחר בהם ולא בישראל ח"ו, אלא הכוונה היא שבמקום להעניש את עם ישראל בצורה קשה וכואבת, תיקן אותם ע"י זה שלקח מהם את הסיבה לחטאים הרבים שהיו להם, שכל עוד שבית המקדש קיים ויש אפשרות לחטא ולחזור בתשובה כראוי ולהביא קרבן, הוקל בעינהם ענין החטא והעוון שנכשלו בו, דזהו מהותו של בית המקדש שנקרא 'לבנון' על שהלבין את החטאים של עם ישראל, וכן בילקוט שמעוני בתהילים (מח') על הפסוק "יפה נוף משוש כל הארץ" אמר ר' יצחק שהיתה משמחת את כל הארץ, שאדם עובר עבירה ודואג ולבו שח עליו ... עלה לירושלים והקריב קרבן ונסלח לו ויצא משם שמח. וכך גם במצורע עשה הקב"ה עימו צדקה וחסד שלא רק הענישו בצורה חמורה וקשה אלא לקח ממנו את סיבת החטאים, שהרי סיבת הצרעת היא עבור לשון הרע וגסות הרוח, ודבר הגורם לאדם להחשיב את עצמו למושלם ומשום כך מזלזל באחרים, וכאשר רואה על גופו את הצרעת מבין כי רחוק הוא מהשלמות, וכדברי הרמב"ן על הפסוק (יג' מז') "והבגד כי יהיה בו נגע צערת" וז"ל "זה איננו בטבע כלל ולא הווה בעולם, וכן נגעי הבתים, אבל בהיות ישראל שלמים לה' יהיה רוח השם עליהם תמיד להעמיד גופם ובגדיהם ובתיהם במראה טוב, וכאשר יקרה באחד מהם חטא ועון, יתהוה כיעור בבשרו או בבגדו או בביתו להראות כי השם סר מעליו" עכ"ל. ולדבריו הצרעת היא סימן אלוקי שה' סר מעליו ולא שוכן עימו וממילא כשרואה זאת הרי נלקחה ממנו סיבת החטא וכעת יתקן את מעשיו הרעים.
ד. ולפ"ז אפשר לבאר דבר נפלא בענין מיתת בני הארון שלאחר שמתו נדב ואביהוא בהקריבם אש זרה לפני ה', כתוב (י' ג') "ויאמר משה אל אהרן הוא אשר דבר יהוה לאמר בקרבי אקדש" ופרש"י היכן דבר, ונועדתי שמה לבני ישראל ונקדש בכבודי (שמות כט, מג.), אל תקרי בכבודי אלא במכובדי (זבחים קטו:). אמר משה לאהרן, אהרן אחי, יודע הייתי שיתקדש הבית במיודעיו של מקום, והייתי סבור או בי או בך, עכשיו רואה אני שהם גדולים ממני וממך,עכ"ל. והקשה הרשב"ם על כך וכי היה מבשר ה' למשה עשו לי משכן ובו ביום ימותו הגדולים שבכם? ומנין פשוט למשה שבו ביום הגדול של הקמת המשכן יהיה אסון נורא בפטירת גדולי ישראל. 
ואפשר לישב את הדברים שידע משה רבנו שכעת שנבנה המשכן, הרי יש כפרה לעם ישראל על עונותיהם ע"י קדושת המקום והקרבת הקורבנות, ודבר זה יכול להיות סיבה לחטאים ויכול לגרום ח"ו לזלזול בחיובי המצוות כדינם, ולכן היה ברור למשה שהקב"ה יתקן את עם ישראל ע"י שיוכיח שבתוך המשכן עצמו ובתוך מקום המחילה והכפרה, אסור לעבור כלל וכלל על מצוות ה' ולכן ידע שיהיה עונש על כל עבירה שהיא שנעשית, בין אם היא עבירה ממש ובין אם היא חיסרון ופגם לפי דרגתם.