Get Adobe Flash player

"וּבַיּוֹם הַשְּׁמִינִי יִמּוֹל בְּשַׂר עָרְלָתוֹ" [תזריע י''ב ג']
איתא בגמ' שבת (דף קל''ז) תנו רבנן המל אומר אשר קידשנו במצותיו וציונו על המילה, אבי הבן אומר אקב''ו להכניסו בבריתו של אברהם אבינו, העומדים שם אומרים כשם שנכנס לברית כך יכנס לתורה לחופה ולמעש''ט.
וצ"ב שהרי שני הברכות "למול" ו"להכניסו בבריתו" הם ענין אחד דגם להכניסו זה ע''י המילה, וע''י המילה נכנס בבריתו של אברהם אבינו. וא''כ מדוע נתקנו שני ברכות ולא כללוהו בחדא ברכה אשר קדשנו על המילה להכניסו בבריתו של אברהם אבינו, דלא מצינו בשום מצוה שתי ברכות על מצוה אחת וענין אחד, שהרי המילה היא ההכנסה לבריתו של אברהם אבינו. ומה''ט כתב מהר''ח או''ז (סי' ק''ז ס''ו) שכשהאב מוהל מברך רק להכניסו דלא מצינו ב' ברכות על מצוה אחת וכל מה שנתקנו ב' ברכות למול ולהכניסו, הוא באופן שהאב עושה שליח למול, שהאב מברך להכניסו, והמוהל מברך למול אולם רוב פוסקים פליגי (עי' שו''ע רס''ה סק''ב, וט''ז שם סק''א, ואבודרהם, ור' מנוח) וס''ל שגם שהאב מל מברך ב' ברכות וצ''ב.
עוד יעויין דאף אם יש ענין לברך ב' ברכות על מעשה המילה "למול" ו"להכניסו בבריתו", אך מדוע כאשר האב אינו יודע למול ועושה את המוהל שליח, נפסק בשו''ע (רס''ה ס''א) שהמוהל מברך רק למול והאב להכניסו, וצ''ב שהמוהל שמל בשליחות האב יברך גם להכניסו.
ויש להקדים ולבאר במהותה וגדרה של מצוות מילה. דבגמ' שם איתא דלאחר הברית אומרים אשר קידש ידיד מבטן וכו', על כן בשכר זאת אל חי חלקינו צוה להציל ידידות שארינו משחת למען בריתו אשר שם בבשרינו בא''י כורת הברית ע''כ. דהיינו שיש בברית המילה כריתת ברית בין ישראל לקב''ה. ומהו הדבר הכורת. בפשטות הוא עצם מעשה המילה הסרת הערלה. אולם מהמשך דברי הגמ' שם נראה דאופן כריתת הברית הינה ע''י הדם שבמילה.
דאיתא שם המל את הגרים אומר אקב"ו למול את הגרים ולהטיף מהם דם ברית שאילמלא דם ברית לא נתקיימו שמים וארץ שנאמר אם לא בריתי יומם ולילה חוקות שמים וארץ לא שמתי בא''י כורת הברית .
וברשב"א הקשה מדוע בגרים לא תקנו בה ב' ברכות תחילה וסוף, וכללו הכל בברכה אחת. ותירץ הרמב"ן משום שלפני המילה א''א לברך שאינו גר עד שימול ויטבול לכן מברך אח''כ ברכה אחת "לפי שדם המילה בירתן של ישראל ועל הברית אנו מברכים", ומה שתיקנו להטיף מהם דם ברית לפי שיש שמתגיירים נימולים לכן לכולם תקנו כן יעוי''ש. וחזינן "שדם המילה הוא בריתן של ישראל ועל הברית אנו מברכים. וכמ''ש בגמ' שם שאילמלי דם ברית לא נתקיימו שמים וארץ.
וכעין מש''כ בפר' משפטים (כ''ד ח') "ויקח משה את הדם ויזרק על העם ויאמר הנה דם הברית אשר כרת ה' עמכם על כל הדברים האלה. ועיין מדרש תנחומא (סו''פ לך לך) שכתב אמר הקב''ה חביב עלי דם ערלה יותר ממור ולבנה. וביחזקאל (ט''ז ה') "ואמר לך בדמיך חיי ואמר לך בדמייך חיי". וכתב רש"י לפי שבדם פסח ודם מילה נגאלו (מכילתא בא ה'). וענין כריתת הברית על הדם הוא "כי הדם הוא הנפש" (דברים יב,כג) ואנו מוסרים את נפשינו לקב''ה מעת לידתינו ועי''ז נהיה כריתת ברית. והוי כמו קרבן, וכמ''ש הגר''א שאבי הבן צריך לעמוד ליד המוהל דהוי כקרבן.
ונמצא שישנם ב' דינים מחולקים במעשה המילה. א', מעשה המילה והא חיתוך הערלה. ב', כריתת ברית בין ישראל לאביהם שבשמים ע''י דם הברית ומדוייק המשנה בנדרים (פ''ג מ''יא) מאוסה הערלה שנתגנו בה רשעים. רבי ישמעאל אומר גדולה מילה שנכרתו עליה י''ג בריתות עיי''ש .דהינו שיש מעשה הסרת הערלה שהיא מאוסה, ויש ענין של דם הברית שנכרתו עליה י''ג בריתות.
ומצאתי בס''ד ראיה לכך שדם הברית חלוק ממעשה הסרת הערלה, מהגמ' (שבת קל''ד) דתניא אמר ר' נתן פעם הלכתי למדינת קפוטיקא, ובאת אשה אחת לפני, שמלה בנה ראשון ומת שני ומת, שלישי הביאתו לפני ראיתיו שהוא ירוק הצצתי בו ולא ראיתי בו "דם ברית" אמרתי לה המתיני עד שיפול בו דמו והמתינה לו ומלה אותו וחיה, וכו'. ובפשטות הטעם שר' נתן אמר לה המתיני עד שיצא בו דם משום סכנתא שלא ימות וכך פירש רש''י על הרי"ף, אולם ברש''י לפנינו כתב וז''ל ראיתיו שהוא ירוק ולא היה בו דם ברית 'תרתי לגריעותא'- חדא דאי מהיל לא נפיק מינה דמא, והטפת דם ברית מצוה כדכתיב "גם את בדם בריתך שלחתי אסירך מבור אין בו מים" (זכריה ט'). ועוד דמסוכן הוא ומשום חולשא שלא נוצר בו עדיין דם עכ''ל, וכ''כ הרן. וחזינן דיציאת הדם במעשה החיתוך הינה מצוה בפנ''ע והוא כריתת ברית, ומש''ה היה צריך להמתין שכשימול יצא דם דבלא''ה רק עשה מעשה הסרת הערלה אולם כריתת הברית לא נעשה דהוי מילה בלא ברית.
וכן כשנולד מהול צריך להטיף דם ברית (עי' שו'''ע רס''ג ס''ד) ובמנ''ח (מצוה ב' סקי''ג) כתב שמדברי הראשונים נראה דהטפת דם ברית חיובו מדאורייתא. ועיין במשכנות יעקב (יו''ד סי' ס''ג) שהוכיח שדעת הרמב"ם שדין הטפת דם ברית אינו מחשש ערלה כבושה אלא הוי דין מחודש בפרשת ערלה שיהא מטיף דם ברית יעוי'ש. ומשום שאף שאין לו את הערלה המאוסה שנצטוינו להסירה מ''מ עדיין לא כרת ברית עם הקב''ה ע''י הדם לכן עושים הטפת ברית. ומברך רק להכניסו כמ''ש הטור (בסימן רס''ה) בשם בעל העיטור. "לפי שדם המילה בירתן של ישראל ועל הברית אנו מברכים", והטפת הדם אינה לזכר בעלמא לברית, אלא מצוה בפנ''ע.
וחזינן דמילה וברית הוי ב' ענינים נפרדים אשר מה''ט מל ולא יצא דם לא קיים מצוות הטפת דם ברית. דהוי מילה בלא ברית. ומאידך נולד מהול אינו צריך למול ולא לברך על המילה אבל צריך להטיף דם ברית, שלפחות את חלק מצות כריתת הברית יעשה.
והשתא מבואר שפיר מדוע נתקנו ב' ברכות. משום שנתבאר שהם ב' ענינים "מילה" ו"ברית", מצות חיתוך הערלה ועליה מברכים על המילה, ומצות כריתת ברית בין ישראל לקב''ה ע''י הדם, לפי שהדם הוא בריתן של ישראל, וע''ז מברכים להכניסו בבריתו. ומש''ה חז''ל הפרידו בין ברכת המילה לברכת הברית כאשר האב לא מל ואת מעשה הסרת הערלה עושה המוהל מברך על המילה, אולם האב שמצווה להכניסו "בבריתו" של אברהם היינו דם הברית הוא זה שמברך על להכניסו בברית וכמו שכתב הרמב''ם שם שמצוה זו מוטלת על האב יותר משאר העם.
ואפשר דמה''ט אף אם האב אינו נמצא. חיוב ברכת להכניסו מוטל על בי''ד או המיוחד שבעם או הסנדק כמבואר ברמ''א שם. ומשום שכשהמוהל מברך להכניסו נראה דזה על מעשה המילה ולא על דם הברית. וזמ''ש בתוספתא שם, המוהל צריך ברכה לעצמו ואבי הבן צריך ברכה לעצמו. [וכאשר האב מוהל מברך שניהם [דלא כהאור זרוע כנ''ל] משום שכיון שבד''כ יש מוהל והוא מברך על המילה והאב או הבי"ד מברכים להכניסו ידעינן ביה דהוי ב' ענינים וכשהאב מל מברך שניהם ולא חישינן.
ולפי"ז יש מקום לבאר דברי השו"ע (רס''ה ס''א) שפסק שמברך להכניסו בין חתיכת הערלה לפריעה. ובש''ך שם כתב דכיון שיש פוסקים דס''ל שמברך להכניסו לפני ברכת המילה משום עובר לעשייתן ויש פוסקים שמברך ברכת להכניסו לאחר ברכת המילה שמא ימלך המוהל ולא ימול. לכן מברך לאחר המילה ולפני הפריעה דבכה''ג לא חיישינן שמא ימלך כיון שהתחיל וחשיב שפיר עובר לעשייתן כיון שמל ולא פרע עדיין, ומל ולא פרע כאילו לא מל.
ולפמש"נ אתי שפיר דברי המחבר ומטעמא אחרינא דמכיון שברכת להכניסו בבריתו הוא על דם הברית א''כ הזמן הראוי לברך הוא בין חיתוך הערלה לפריעה שאז יוצא הדם ושפיר הוי עובר לעשייתן דמברך על הברית" וכמ''ש הרמב"ן "לפי שדם המילה בריתן של ישראל ועל הברית אנו מברכים", ובזה יבואר מה שהגמ' שם אמרה שאילמלי "דם ברית" חוקות שמים וארץ לא נתקיימו שנאמר "אם לא בריתי יומם ולילה חוקות שמים וארץ לא שמתי, והקשה הגרעק''א הלא אין מילה נוהגת אלא ביום. ולהאמור י''ל שע''י דם הברית יש כריתת ברית בבשרינו ומצוה זו מתמשכת כל רגע ורגע.