Get Adobe Flash player

לכבוד חג השבועות ליקטנו מבחר פנינים ממארי רבותינו גדולי הדורות

יש דיבור של הקב"ה שנותן לנו כוח לזכות לתורה
הגמרא אומרת שכל דיבור שיצא מפי הקב"ה נחלק לשבעים לשון. וצ"ב מה העניין בזה, הרי התורה לא ניתנה לגויים, ומה ישראל צריכים את השבעים לשון.
וביותר קשה, שהרי בשעת מתן תורה אומות העולם שאלו את בלעם מה הרעש והחרדה שמא הקב"ה מביא מבול וכו', משמע שהגויים שמעו רק את הקולות וברקים, אבל את הדברות עצמם הם בכלל לא שמעו, אז לשם מה כל דיבור נחלק לשבעים לשון.
ויתכן לומר, דהנה הקב"ה ריחם על הגויים, שאפילו שהם לא קיבלו את התורה, הם יוכלו להתגייר. ובאמת זה דבר קשה איך זוכים לזה, כי הרי העולם מלא מזיקים וכוחות הטומאה, איך יכול גוי לעשות את הדרך הזאת להיות ישראל כשר.
ולזה הקב"ה "סלל להם את הדרך", ע"י כל דיבור שנחלק לשבעים לשון, ובזה ניתן כוח עצום, שגוי יוכל להתגייר ולידבק בתורה, מכוח הדיבור של הקב"ה.
ואנחנו צריכים לקחת מזה חיזוק גדול. כי אם לכל גוי יש כוח של דבר ה' שמסייע לו לידבק בתורה, על אחת כמה וכמה לישראל. כמה שקשה לזכות לקבלת התורה ולמ"ח קנייני התורה וכו', אבל צריך לדעת שיש "דבר ה'" שעוזר לנו.
כל דיבור שיצא מפי הקב"ה קיים לעולם, גם היום. וכל הדיבורים של מתן תורה קיימים היום והם "סוללים לנו את הדרך" להגיע לדבקות בהשי"ת ובתורתו.
[מרן הגראי"ל שטיינמן שליט"א]

קנין התורה הוא בשקיעות
בלי היסח הדעת
העצה לקנות ולזכור את מה שלומדים, זה חזרה. לחזור כל הזמן. אבל זה לא העצה העיקרית. חז"ל מלמדים אותנו שיש דבר יותר עיקרי, שלא יהיה היסח הדעת. וזה מה שנאמר בדברי תורה "התעיף עיניך בו- ואיננו". לא להסיח דעת לרגע, להיות שקועים כל הזמן.
ומה הוא השיעור של היסח הדעת שגורם להפסיד את התורה, להעיף את העיניים. כשיעור שמסירים את המבט לרגע, זה כבר היסח הדעת "ואיננו". העצה היא להיות שקועים בלי שום הפסק ממש.
[העידו תלמידי מרן: בשעה שהגדיר את השיעור של "התעיף עיניך"- הדגים איך שמעיף מבט למעלה, ואמר: כך הוא השיעור].
[מרן הגרי"ש אלישיב זצללה"ה, רשימות תלמידים]
העצה להשיג נעימות התורה
עיקר העצה להשיג נעימות התורה הוא "הבנתה העמוקה, וכו', וגם הזמן שלומד בפני עצמו יוציא בפיו כל מה שלומד ולהסביר לעצמו בלשון המובנת לו כל פרטי הדברים שלמד, דעת תנא זה כך ודעת זה כך, וטעמם הוא כך וכך ורש"י מפרש כך ותוס' מפרשים כך, והטעם שתוס' מחולקים וכן הכל, ואמרו חז"ל כי חיים הם למוצאיהם- למוציאיהם בפה.
וברור שבמשך הזמן ישיג נעימות התורה במידה גדולה, אבל לא יצפה שזה יבוא בבת אחת ובזמן קצר, כי כל ההתחלות קשות ואח"כ אז יתהלל...
[מרן הגרי"י קנייבסקי זצללה"ה, קריינא דאיגרתא]

התגברות מהרפיון מולידה חיזוק
ויסעו מרפידים ויבאו מדבר סיני. דכתיב מים רבים לא יוכלו לכבות כו'. האהבה דתורה בחינת אש כמ"ש כה דברי כאש. ודרך האש כשבא עליו מים ואינו נכבה - מתגדל עוד ביותר כח והתלהבות.
וכ"כ ולאום מלאום יאמץ. ומזה המלחמה של עמלק באו לקבלת התורה.
[שפת אמת]

יש רק דרך אחת לקבלת התורה
ר' איסר זלמן מלצר זצ"ל היה אומר בשם הקדמונים (הוא בשלה"ק) ששבועות הוא יום הדין על תורה. וכולם רוצים לזכות לקבלת התורה. איך זוכים להיות ת"ח -
מי שרוצה להיות עשיר, יש לזה שני דרכים: הדרך האחת, לעבוד קשה ולהרוויח מעט מעט עד שפרוטה מצטרפת לפרוטה ונעשה גביר גדול. ויש גם דרך קלה וקצרה, שמוצא ארנק מלא דינרי זהב שאיבד איזה פריץ עשיר, וברגע אחד בלי שום עמל נעשה גביר.
אבל צריכים לדעת, שבתורה אין שני דרכים, יש רק דרך אחת: לעמול ולעמול, ולאט לאט לקנות עוד תורה ועוד תורה, עד שבמשך הזמן נעשה לת"ח גדול. אבל שלא יחשוב שיש דרך קצרה, אף אחד שלא יחכה להיות תלמיד חכם פתאום בלי לעמול. שום פרץ עוד לא איבד "ארנק מלא תורה". בזה יש רק דרך לעמול ולעמול.
ובשבועות שהוא "יום הדין" על תורה, כמה צריך לבקש על זה, כמה צריך להתחנן ב"אהבה רבה" של שבועות.
[מרן הגראמ"מ שך זצללה"ה]
ע"י מ"ט שערי קדושת המידות טובות זוכים לתורה
איתא בספה"ק שבכל יום מימי הספירה בנ"י יצאו משער טומאה אחד ונכנסו לשער קדושה אחד, עד שבשבועות נכנסו למ"ט שערי קדושה.
וצריך לדעת ששער קדושה אין הכוונה שאדם "נכנס לשער" וחי כהרגלו, אלא כל שער טומאה הוא מידה רעה, וכל שער קדושה הוא מידה טובה. ועל ידי עבודה גדולה של תיקון המידות זוכים לצאת משער טומאה לשער קדושה. עם ישראל עבדו קשה בכל יום על המידות, ויצאו יום אחד משער הגאווה לשער הענווה, יום אחד מעצלות לזריזות וכו'. עד שבשבועות הם כבר היו ראויים לקבלת התורה.
[ועיין ביאור הגר"א למגילת אסתר עה"פ כשבת המלך וכו', שמבואר בדבריו ש"מרכבת הטמואה" זה מידות רעות. וכך גם להיפך, "קדושה" זה מידות טובות].
ובנ"י זכו לזה, כי באותם ימים הקב"ה האיר עליהם אור ונתן להם הרבה סייעתא דשמיא לעבודה הזאת לתקן את עצמם.
וכן בכל שנה מתעורר האור הזה ובימים אלו יש סייעתא דשמיא לתקן את המידות ולצאת ממ"ט שערי טומאת המידות הרעות ולזכות למ"ט שערי קדשות המידות הטובות, וכך להיות ראויים בעז"ה לקבלת התורה.
[מרן הגראי"ל שטיינמן שליט"א]
סגולת התורה לתקן את המידות
...כללו של דבר מי שחש בשפלות יעסוק בתורה הרבה עד שישנן שכלו וילאה גופו, וכאשר יקנה תורה הרבה, והשפלות תמס תהלך, ושב ורפא לו, ואז יוסיף לקח בספרי היראה לעלות למעלה למשכיל.
...ואם התורה מתקנת המדות בעמלה ובקנין החכמה כמשפט חקוק בחק הנפש, עוד יש בתורה סגולת אור אשר לא יושג בשכל אנושי, ואשר אור המגולה הזה מאיר ומזכך את נפש בעליו לראות אור נוגה ונועם טוב טעם ודעת, ואוהב את הענוה בטבעו, ושונא את הגבהות בטבעו, אוהב את החסד בטבעו, ושונא את האכזריות בטבעו, אוהב את הסבלנות ושונא את הכעס, כי כל ישעו וחפצו של החכם לתקן מדותיו ומצטער על נטיותיו הרעות תכלית הצער, ואין כאב לחכם ככאבו על הכשלו במדה של גנות, ואין שמחה לחכם כשמחתו על תיקון מדותיו, וכמעשה של החסיד ששכב בזוית הספינה ולא הקפיד על זה שהטיל עליו השופכין ושמח שמחה גדולה כשהרגיש בנפשו שלא הקפיד.
[חזו"א, אמונה ובטחון]
דם הברית הוא הכבוד והעדי
ויקח משה את הדם ויזרוק על העם - הוא הזה עליהם כדי שיכנסו בברית עם הקב"ה בדם. ואותו כתם הדם שעל בגדיהם קרא הכתוב "עדי", לפי שהיו עדי להם וכבוד גדול, והיה להם עדות ואות שנכנסו בבריתו של הקב"ה. ועל כן כשחטאו בעגל ועברו על הברית אמר להם הורד עדיך מעליך כלומר שיסירו מעליהם אותם הבגדים שהיו עדי להם, וזהו שאמר ויתנצלו בני ישראל את עדים, אותם הבגדים שנזרק עליהם דם הברית שהיה עדות ואות בין הקב"ה וביניהם וכו', זה כתב רבינו חננאל ז"ל.
[רבינו בחיי בשם הר"ח]

שתי דרגות בנתינת התורה
בהגדה של פסח, אילו קרבנו לפני הר סיני ולא נתן לנו את התורה- דיינו. וצ"ב מה היה לנו ממעמד הר סיני מבלי קבלת התורה.
אלא הביאור הוא, שבמתן תורה, ניתנה התורה לישראל שהם הקובעים ומחליטים מה היה הדין וההלכה. וכפי פסק חכמי ישראל כך נקבעת אמיתת התורה. וכמו שאמרו לא בשמים היא, דמה שפוסקים חכמי ישראל, כך נקבע ההלכה באמת. וזה מתנה שניתנה לנו במתן תורה שהתורה היא שלנו לקבוע ההלכה.
וז"ש אילו קרבנו לפני הר סיני כלומר שהיינו מקבלים את התורה רק ללמוד בה ולקיים את מצוותיה, אבל לא נתן לנו את התורה, שתהיה "שלנו" לקבוע את ההלכה לפי פסק חכמי ישראל, דיינו. ועל אחת כמה וכמה טובה כפולה ומכופלת למקום עלינו שקרבנו לפני הר סיני, וגם נתן לנו את התורה, שתהיה לישראל "בעלות" לקבוע אמיתת התורה כפי פסק חכמי ישראל.
[בעל ה"לשם"]
לעזוב את התורה זה חורבן חלילה
אריב"ל בכל יום ויום בת קול יוצאת מהר חורב ומכרזת ואומרת אוי להם לבריות מעלבונה של תורה.
כי אמרו חז"ל חמשה שמות יש לו וכו', אמר רב אבהו הר סיני שמו, ולמה נקרא שמו הר חורב שירדה חורבה לעובדי גלולים בזמן מתן תורה על שלא רצו לקבלה. ואם כן כל שכן חס ושלום כשאין ישראל מקיימין מה שקיבלו. ולכן אמר כאן מהר חורב.
והנה בדורנו זה רב ההמון פורשים מן התורה על ידי טענות טרדת הפרנסה. אבל באמת הלא זה היה גם טענות עובדי גלולים בעת מתן תורה שלא קיבלו את התורה. יען כי היתה מתנגדת לפרנסתם איסור הרציחה וכדומה כמו שאמרו במדרשים. ואם כן כשישראל ענו ואמרו פה אחד נעשה ונשמע, הלא קיבלו אף אם תזיק להם לפרנסה. ואם כן איך יעזבו המצוה היותר גדולה נגד כולם בשביל הפרנסה.
[הגר"ח מוואלואז'ין, רוח חיים עמ"ס אבות]
מעמד הר סיני כעת ממש
ובכל עת שהאדם עוסק ומתדבק בה כראוי, הדברים שמחים כנתינתן מסיני, כמ"ש בזוהר ריש פרשת חוקת: ר"י פתח, זאת התורה כו' תא חזי מלין דאורייתא קדישין אינון, עלאין אינון, מתיקין אינון, כמה דכתיב הנחמדים מזהב כו', מאן דאשתדל באורייתא כאלו קאים כל יומא על טורא דסיני וקביל אורייתא הה"ד היום הזה נהיית לעם. [תרגום: בא וראה דברי התורה קדושים הם, עליונים הם, מתוקים הם, כמו שכתוב, "הנחמדים מזהב" כו', כל העוסק בתורה כאילו עומד כל יום על הר סיני ומקבל התורה, וזה שכתוב "היום הזה נהיית לעם"].
...והטעם, שכמו שבעת המעמד המקודש נתדבקו כביכול בדבורו יתברך, כן גם עתה בכל עת ממש שהאדם עוסק והוגה בה, הוא דבוק על ידה בדבורו יתברך ממש, מחמת שהכל מאמר פיו יתברך למשה בסיני ואפילו מה שתלמיד קטן שואל מרבו כנ"ל (פרק ו). וגם עתה בעת שהאדם עוסק בה בכל תיבה, אותה התיבה ממש נחצבת אז להבת אש מפיו יתברך כביכול כמשנ"ת שם. ונחשב כאלו עתה מקבלה בסיני מפיו ית"ש. לכן ארז"ל כמה פעמים והיו הדברים שמחים כנתינתן מסיני. ואז משתלשל ונמשך שפעת אור וברכה ממקור שרשה העליון, על כל העולמות, וגם הארץ האירה מכבודה ומתברכת, ומביא הרבה טובה ושפעת ברכה לעולם.
[נפש החיים שער ד פי"ד]
שמחה והתעוררות להיות מוכתר בכתר תורה
חייב אדם לשמוח בזה החג ביותר, כי הוא יום שזכינו בו לכתר תורה וכו' ... והשמחה אשר שמח- תהיה שמחה רוחניית, והודות והלל להשם יתברך שנתן לנו התורה מתעורר מאוד בלבו להתקדש ולתקן מעשיו ולהיות מוכתר בכתר תורה לקיים והגית בו יומם ולילה, כי היום הקדוש הזה הוא יומא דדינא וכו' בארבע פרקים העולם נידון וכו', בעצרת על פירות האילן. והעולם נידון ביום זה על התורה שנתנה בו שבטלו עצמם ממנה.
ועוד ירמוז היום הקדוש הזה אל העולם שאחר התחייה, שאז יתענגו בני העולם ההוא בגוף ובנפש יחד מן הסעודה השכלית המעותדת להם וכו'.
[של"ה]