Get Adobe Flash player

"אם כסף תלוה את עמי... לא תשימון עליו נשך".
מצוי שאדם קונה ספר, בגד או כל מוצר אחר ומשלם למוכר על החפץ, והשתמש בחפץ ואח"כ מצא בו פגם שאפשר מן הדין להחזירו למוכר בטענת מק"ט, האם יוכל להמשיך בינתיים להשתמש בחפץ עד שיחזירו למוכר? והאם צריך לשלם למוכר על מה שהשתמש בחפץ עד עכשיו?
בשו"ע חו"מ סי' רל"ב ס"ט כתב וז"ל: המוכר קרקע לחבירו ואכל פירותיה ולאח"ז נראה לו בה מום או רצה להחזיר הקרקע לבעלים, מחזיר כל הפירות שאכל, ואם היה חצר ודר בו צריך להעלות לו שכר, עכ"ל. ונח' הסמ"ע והלבוש בטעמו של השו"ע. דעת הסמ"ע שחייב לשלם למוכר את דמי השימוש בחצר משום שלא יהיה כגזל בידו שהרי השתמש בקרקע של המוכר, אולם הלבוש כתב שהטעם הוא משום ריבית שכשיתבטל המקח א"כ נמצא שהמעות היו אצל המוכר כהלוואה והקונה הוא הלווה והשתמש המלוה בחצרו של המוכר שהוא הלווה בלי להעלות לו שכר, ייחשב הדבר לריבית וצריך הקונה להעלות שכר למוכר. ולמעשה גם הסמ"ע מודה שמה שהשתמש בחצר בלי להעלות שכר הוי כאבק ריבית, שלא מוציאין מהמלוה. וכ"ז לגבי מה שהשתמש הקונה עד שנמצא הפגם במקח, אולם אם רוצה להמשיך להשתמש, על הלוקח לבקש רשות מהמוכר מחשש איסור גזל! ואולם אם ביקש רשות מהמוכר להשתמש בחפץ גם הסמ"ע מודה שיש כאן איסור ריבית, ואף שדינו רק כאבק ריבית, לכתחילה אסור מדרבנן, ולא מהני שהמוכר נותן לו רשות מכיון שהקונה נהפך למלוה והמוכר ללווה, ומרשה לו להשתמש בחפציו בלי לשלם לו על דמי השימוש בחפץ ייחשב כריבית.
ולמעשה בימינו כתבו האחרונים שאדם שקנה ספר מחנות ספרים, ונמצא פגם בספר, והמוכר מחזיר את הספר למפעל שממנו קנה את הספר, א"כ יהיה מותר לקונה להשתמש בספר בינתיים עד שיחזיר את הספר למוכר ואין כאן חשש גזל ולא חשש ריבית. חשש גזל אין כאן משום שהמוכר מחזיר את הספר למפעל של הספרים ורצונו שהלקוח יהיה מרוצה עד שיגמור את השימוש בספר [ואמנם אם הקונה מצא פגם קטן מאד בספר שאנשים אחרים לא מקפידים על כך יהיה אסור להשתמש בספר בלי קבלת רשות מהמוכר, כי יתכן שהמוכר ימכור זאת לאנשים אחרים שלא מקפידים על כך]. וגם חשש ריבית אין כאן, שהגם שהכסף הופך להיות כהלוואה אצל המוכר מ"מ את דמי ההשתמשות יצטרך לשלם לבעל המפעל או מחבר הספר ולא למוכר, וודאי שאינם מקפידים על שימושים של הקונים שמצאו פגם ואין כאן ריבית מלווה למלוה ומותר.
ואם קנה את הספר מהמחבר עצמו או שחנות הספרים היא בעצמה החברה המו"ל של הספרים, הגם שאיסור גזל לא יהיה כאן משום שמוכנים שהלקוח יהיה מרוצה ויוכל להשתמש בינתיים עד שיגמור את השימוש הנחוץ לו, אולם יש כאן משום 'איסור ריבית' שמוותרים המוכרים על דמי השימוש, כך כתב בחוט השני (ריבית) עמ' נ"ט – ס': ואולם רבים מהאחרונים סוברים שאין בזה חשש של 'איסור ריבית' ונאמרו בזה כמה טעמים: א. בחפצים שאין רגילות להשכירן כמו ספר וכדו' אע"פ


שהכסף נחשב להלוואה ביד המוכר מ"מ מה שאינו גובה דמי השימוש ומוחל על כך אינו בגלל המתנת המעות אלא מטעם שאינם עומדים להשכרה כלל וא"כ נמצא שמה שמחל לו אינו עבור ההלוואה. סברא זו מובאת בס' 'נתיבות שלום' עמ' תקל"ג וכך אמרו שם כמה מורי הוראה וכך ההוראה המקובלת. ב. טעם נוסף המובא בספר הנ"ל שגם בדברים שיש רגילות להשכירן ולתבוע עליהם דמי שימוש כמו ביגוד לשמחות וכדו' לא נחשב שהמוכר מחל על דמי השימוש בגלל הכסף אלא שאנן סהדי שמה שאין תובעין ממנו שכר שימוש הוא משום הטירחא והעגמ"נ שנעשתה לו במקח ונחשב הדבר כ'שירות לקוחות' ולא ויתור עבור המתנת המעות. אולם אם זה סכום השווה כמה אלפים, קשה לעמוד על דעת המוכר האם מוותר על דמי השימוש כ'שירות לקוחות' או שהיתה לו טוה"נ שהשתמש בינתיים בכסף [ויש להעיר שכל זה בחנות קבועה ומסודרת, אולם במכירות מזדמנות בכל מיני אולמות למיניהם שאין כ"כ שירות לקוחות ואין לו ענין לפצות את הלקוח ולוותר על דמי השימוש].
ולענ"ד נראה טעם ג. להתיר במקום שקונים ספר בחנות ספרים וכן מכשירי חשמל למיניהם ונמצא פגם בספר או במוצר והמוכר לא מחזיר את הכסף אלא נותן ספר אחר או מכשיר אחר במקומו ולא רק המנהג מחייב אלא גם בדיני ממונות לכאו' לא יוכל לתבוע את כספו בחזרה דלא גרע ממי ששילם כסף ולא לקח עדיין את החפץ שלא יכול לחזור בו אלא"כ יקבל עליו מי שפרע וה"ה בענייננו. ואם כנים הדברים א"כ נמצא שבחפצים הנ"ל שמקבלים מוצר חילופי ולא כסף, א"כ המעות שנמצאים אצל המוכר אינם הלוואה אלא מעות עבור המכר וכשנמצא מום ונחשב למק"ט הלקוח יקבל את אותו סוג חפץ שקנה מהמוכר והמעות נשארים כמכר ביד המוכר ולא כהלוואה וכמו שפסק עמו על המכר ולקח אח"כ את החפץ והגם שהמכירה של הספר התבטלה אולם הפסיקה לא התבטלה.
(וב"ה מצאתי כעין סברא זו בספר 'ברית יהודא' עמ' תפ"ב לגבי מק"ט שהתגלה והמוכר רוצה ליתן לו מאותו סוג שקנה, אולם החפץ התייקר, עיי"ש)
וה' יאיר עינינו בתורתו ויצילנו משגיאות, אכי"ר.