Get Adobe Flash player

גמ' מגילה דף יט. במשנה "מהיכן קורא אדם את המגילה ויוצא בה י"ח ר"מ אומר כולה רבי יהודה אומר מאיש יהודי. תניא רשב"י אומר מבלילה ההוא. א"ר יוחנן וכולן מקרא אחד דרשו, ותכתב אסתר המלכה ומרדכי היהודי את כל תוקף. מאן דאמר כולה תוקפו של אחשוורוש, ומאן דאמר מאיש יהודי תוקפו של מרדכי, ומ"ד מאחר הדברים האלה תוקפו של המן, ומ"ד מבלילה ההוא תוקפו של נס, רב הונא אמר מהכא ומה ראו על ככה ומה הגיע אליהם, מ"ד כולה מה ראה אחשוורוש שנשתמש בכלים של בית המקדש על ככה משום דחשיב שבעים שנין ולא איפרוק ומה הגיע אליהם דקטל ושתי, וכו',
והנה בעיון במסכת מגילה נראה שחז"ל קשרו בכמה וכמה דברים את מעשה המגילה לבנין בית המקדש. א. בני המן כתבו שטנה על בנין בית המקדש. ב. כתוצאה מכך הפסיק אחשוורוש את ההיתר שנתן כורש לבנות את בית המקדש. ג. מרדכי חזר לשושן כדי להשתדל בבנין הבית, ד. אחשוורוש עשה משתה לחגוג את התיישבות מלכותו, בסיום חשבון שבעים שנה, משום שהבין שלא יגאלו יותר. ה. כדי לחגוג את הדבר שבית המקדש לא יבנה הוציא את כלי המקדש ולבש בגדי כהן גדול. ו. בכל המקומות שהושיט את השרביט לאסתר והסכים לקבל בקשתה, התנה את הדבר בזה שלא תבקש את בנין בית המקדש שהבין שחוצץ בינו לבין המלכות.
ובאמת צריך לבאר מדוע ראה אחשוורוש את בנין המקדש כדבר שחוצץ בינו לבין המלכות. והנראה בביאור הדבר שמאחר ואחשוורוש רצה להמשיך את מלכותו של נבוכדנצר, שמלך בכיפה, ולקח את נכדתו ושתי, הרי שניהם הבינו שאם תהיה אומה תחתם שבתוכה קובע מלך מלכי המלכים את כסאו, הרי הדבר מחסר במלכותם בכיפה, שהרי מסמל הדבר שיש אומה חשובה יותר מהם, ועל כן החריב נבוכדנצר את המקדש, וזהו גם הטעם שהבין אחשוורוש שאם בסוף שבעים שנה יקבץ ה' נדחי ישראל וישוב ויקבע את משכנו בעולם בתוכם הרי יגרע הדבר את מלכותו בכיפה, ואת המשכו את מלכות נבוכדנצר. ולפ"ז אחשורוש עשה המשתה כדי להכריז שלא יהיה עוד בית לה' יתברך בעולם. ועל כן הוציא אחשוורוש את כלי המקדש,
ולבש בגדי כהונה לומר לא יהיה לא מקדש ולא עבודת כה"ג.
ומעתה יש מקום לבאר שהטעם שעשה אחשוורוש את המשתה מאה שמונים יום, ועוד שבע ימים, כדי לרמוז ליום המאה ושמונים ושבע יום בשנה היהודית שמתחילה בראש חודש ניסן, שהוא יום הכיפורים. מכיון שיום זה מסמל את העבודה הפנימית ביותר של כה"ג לפני ולפנים. וכחלק מההכרזה שלא יהיה עוד בית לה' בעולם הכריז גם שלא תהיה עבודה. ועוד אפשר לפרש לפ"ז את מה שאמרו חז"ל שביקש אחשוורוש שתבוא ושתי לפניו ערומה. שהרי מצאנו עוד פעמיים שעשו הגויים דברים להשפיל את בית המקדש, טיטוס שהציע זונה בית קודשי הקודשים, ונכרים שנכנסו להיכל וראו כרובים המעורים זה בזה והוציאון לשוק ואמרו ישראל הללו שברכתן ברכה וקללתן קללה יעסקו בדברים הללו מיד הזילום שנאמר כל מכבדיה הזילוה כי ראו ערוותה. ובעומק הדבר אפשר לפרש שבשלושת המקרים רצו הגויים להכריז שמה שאנו אומרים שבא לידי ביטוי בכרובים, והוא שיר השירים קודש הקודשים, ועל כן הוציאו עמון ומואב את הכרובים שהיו מעורים זה בזה כדמות איש ואשה והיו מהלכים עמם בחוצות קריה. ועל כן הציע טיטוס זונה בית קודשי הקודשים לומר שיש כאן מעשה חומרי בעלמא ואפי לא קשר אישות, אלא הציע זונה בית קודשי הקודשים, ועל כן ביום המאה שמונים ושבע שנכנס כהן גדול לפני ולפנים, ומלא עשן הקטורת את הכפורת, (דהיינו את מקום הכרובים), רצה אחשוורוש שתבוא ושתי לפניו בלא בגדים להכריז שחיבור איש ואשה הוא חומרי. ומה הגיע אליהם שהרג את ושתי והראה לו ה' שאינו ממשיך את נבוכדנצר, שהחריב את הבית. (חלק מהדברים שמעתי מידידי הרב שמואל דייטש שליט"א).
עוד יש מקום לבאר לפי הדברים הללו מדוע האריכה המגילה בפרק ב' לבאר כיצד בחר את אסתר, כדי להדגיש את הפך מה שהראה אחשוורוש, שחיבור איש ואשה כולו חומרי, והנה אע"פ שהביא את כל הבתולות, ועשה להם תכלית החומר ששה חודשים בשמן המור וששה חודשים בבשמים ובתמרוקי הנשים הרי בחר את אסתר שהיא ירקרוקת שלא ביקשה דבר, והיא היא מצאה חן בעיניו, ובעיני כל רואיה. לרמוז מה שמבאר האלשיך שמה שאמר שלמה המלך "אפריון עשה לו המלך שלמה מעצי הלבנון עמודיו עשה שש רפידתו זהב תוכו רצוף אהבה מבנות ירושלים", שהוא בלשון שאלה ותשובה כיצד קבע ה' את דירתו בתחתונים בבנין חומר באפריון בעץ וכסף וזהב, ועל זה תירץ תוכו רצוף אהבה מבנות ירושלים שקבע ה' שכינתו בתוכם של ישראל, והמשכן ומהמקדש הם רק סימן לחיבור לליבותיהם של ישראל, ובאה המגילה להדגיש שאחשוורוש יכול לפגוע רק בבנין העצים הכסף והזהב ולא יוכל לנגוע בתוכו שרצוף אהבה מבנות ירושלים. (ועוד שהמגילה רומזת למלכו של עולם ואסתר לכנסת ישראל). ולא זו בלבד אלא מלכותו שהיתה המשך של נבוכדנצר דרך ושתי אינה ממשכת אלא דרך אסתר שבאה משבט יהודה ובנימין שבחלקם נבנה בית המקדש, וביותר הראה לו ה' בסוף פרק ב' שלא רק מלכותו היא מכח אסתר, אלא שכל חייו הם מכח מרדכי היהודי ואסתר המלכה. (היושב בשער המלך הרומז לסנהדרין שיושבת בלשכת הגזית ומחמת זה ידע שבעים לשון וע"י נצלו חייו).
ולפי מה שנתבאר נראה לומר דבר חדש, שמאחר שהשתתפו ישראל בסעודתו של אותו רשע והיה להם חלק בבזוי עבודת בית המקדש, והיה להם גם חלק בבזוי עבודת כה"ג ביום הכיפורים לפני ולפנים כנגד הכרובים, וכמעט נגזרה כליה על שונאיהם של ישראל, ולא היו ישראל יכולים לתקן את זה החטא אלא בדבר שהוא גבוה יותר מן הכרובים, ומעבודתו של כה"ג לפני ולפנים. ולכן לא הייתה להם תקנה אלא ע"י שקיימו וקבלו עליהם את התורה, מאהבת הנס. שהיא יקרה מכהן גדול שנכנס לפני וליפנים. וזהו החלק של הארון והלוחות בקודש הקודשים שהוא מורשה קהילת יעקב.
כי זהו התוכו רצוף אהבה, וזהו הקשר הגדול ביותר שע"י מקושרים ליבותיהם של ישראל לאביהם שבשמים, וכמו שכתב הרמח"ל בדרך ה' בחלק רבעי פרק ב: "בכלל ההשפעות ממנו יתברך לצורך בריותיו יש השפעה אחת עליונה מכל ההשפעות, שענינה הוא היותר יקר ומעולה מכל מה שאפשר שימצא בנמצאים, והינו שהוא תכלית מה שאפשר ימצא בנמצאות מעין המציאות האמתי שלו יתברך, ויקר ומעלה מעין אמיתת מעלתו יתברך, והוא הוא מה שמחלק האדון יתברך שמו מכבודו ויקרו אל ברואיו, ואמנם קשר הבורא יתברך שמו את השפעתו לתכלית זה והוא התורה". ובזה לא שייך שתהיה לאחשוורוש תפיסה ושליטה כלל.