Get Adobe Flash player

הפוסקים דנו בהרכבת משחקים שמתהדקים בהרכבתם, אם מותר להרכיבם בשבת, כיון שהרגילות לפרקם באותו יום, או לפי דרכו של החזו"א דחיבור קבוע של חלקים בלי יכולת פירוק מהווה הפסד לשימוש, ולכן לא נחשב בונה, אלא חשיב ככיסוי הכלים דודאי מותר.
אמנם בשש"כ כתב דיש להימנע מלשחק במשחקי הרכבה שמתהדקים, וכן הביא באורחות שבת בשם הגריש"א, דכיון דהויא הרכבה מהודקת, הרי זה אסור עכ"פ מדרבנן.
ואכתי יש לדון אם שונה הדין כשאינו מרכיב את כל החלקים לצורה מסוימת, אלא מחבר חלקים באופן אקראי, כיון שאינו יוצר בזה כלי, ויהא מותר לחברם, וכ"ש אם נימא כהט"ז דהאיסור הוא משום מכה בפטיש, דהכא לא שייך לאסור מצד זה.
הנה בגמ' שבת ק"ב. "עייל שופתא בקופינא דמרא, רב אמר משום בונה, ושמואל אמר משום מכה בפטיש". ופרש"י: שופתא, יתד קטן שתוחבין בתוך בית יד של מרא בהיותו בנקב הברזל להדקו שלא יצא. קופינא, הוא חור שבראש המרא.
וכתבו התוס' דאע"ג דקי"ל אין בנין בכלים, אור"י היינו דוקא בהחזרת בתי תריסין או במנורה של חוליות, אבל בנין גמור מיחייב בכלים כמו בקרקע, ואין חילוק בין כלים לקרקע אלא במקום שאין חיזוק ואומנות, דבכלי לא חשיב בנין ובקרקע חשיב בנין.
ומבואר מדברי התוס' דמאי דאמרינן דאין בנין וסתירה בכלים הוא דוקא בגוונא שאין צריך חיזוק ואומנות, אבל בגוונא דצריך חיזוק ואומנות, חשיב שפיר בונה וחייב.
ובר"ן שבת (ל"ז מדפי הרי"ף) כתב, דכל מאי דאמרינן דאין בנין וסתירה בכלים הוא דוקא בכלי שנתפרק, כגון במנורה של חוליות, אבל עושה כלי מתחילתו לא מיקרי בונה בכלים, אלא עושה כלי, ולא עוד אלא אפילו כלי שנתפרק וצריך אומן בחזרתו, כל שהחזירו חייב עליו משום בונה, משום שבטל ממנו שם כלי, וחשיב כבונה כלי מתחילתו.
ובר"ן שם מ"ז מדפי הרי"ף כתב, כלי שנתפרק וצריך לתוקעו דחייב או משום מכה בפטיש או משום בונה, כיון דצריך לתוקעו כבונה כלי מתחילתו.
וכן מבואר בתוס' שבת ע"ד ד"ה חביתא שכתבו דהעושה חביתא חייב משום בונה, כיון שעושה לגמרי כל הכלי, משא"כ במנורה של חוליות ומחזיר מיטה.
ובשו"ע סי' שי"ג סעיף ו' כתב, מטה של פרקים אסור להחזירה ולהדקה, ואם תקע חייב חטאת, ואם [דרכה להיות] רפויה מותר לכתחילה.
וכתב הט"ז דהטעם הוא דהוי גמר מלאכה, וחייב משום מכה בפטיש, ובמג"א כתב דהוא משום שעושה כלי.
וכתב הפרמ"ג, דטעמו דהמג"א, דאע"פ שאין בנין וסתירה בכלים, אם עושה כלי שלם חייב משום בונה.
ומבואר, דאף לראשונים דאיכא בנין בכלים, היינו דוקא כשעושה כל הכלי, אבל היכא דאינו עושה כל הכלי, לא אמרינן בזה בנין וסתירה בכלים.
ובמשנ"ב כתב שם בס"ק מ"א דמיטה של פרקים אסור להחזיר, גזירה שמא יתקע ביתידות ומסמרים, דהוי גמר מלאכה וחייב משום מכה בפטיש, וי"א דכיון דעושה בזה כלי גמור חייב משום בונה.
ומבואר דס"ל למשנ"ב דאם איסור החזרת פרקים הוא משום בונה, היינו דוקא משום שעושה כלי גמור.
ולכאורה יש להקשות דהא בסעיף ט' פסק השו"ע דהתוקע עץ בעץ חייב משום בונה, ומשמע דבתוקע חייב, אע"פ שלא עשה כלי.
ועיין בשו"ע שי"ד ז' שהביא את שיטת הר"י מקינון בשם י"א דמותר להסיר הצירים שאחורי התיבה, וביאר המג"א שם בס"ק י' דהסברא בזה דהוה סתירה גרועה, כיון שאין צריך לשבור שום דבר, והקשה דהא התוקע עץ בעץ חייב משום בונה, וא"כ כשסותרו נמי הוה סותר, ותירץ דהתם מיירי שעושה כלי, כגון המכניס עץ בתוך הקורדום, אבל בתיבה בלי הצירים נמי הוה כלי.
ונראה דאף לשיטת ר"פ שהביא השו"ע לאסור להסיר הציר מהתיבה, וחשש לדבריו, מ"מ אפשר דמודה דרק בעשיית כלי חשיב בונה, אלא דס"ל דחיבור ציר לתיבה חשיב נמי עשיית כלי, דהא במג"א לעיל מבואר דרק בעושה כלי מתחילתו חייב.
ולפי כל הנ"ל נראה לומר, שמותר לחבר חלקים של משחקי הרכבה, באופן אקראי.