Get Adobe Flash player

ביעור פירות שביעית כהלכתוכל מין מפירות שביעית חייב בביעור כאשר אותו מין כבר אינו מצוי יותר בשדה. הכלל הוא: 'כָּלָה לחיה בשדה - כַּלֶה לבהמתך מן הבית'.

ונחלקו הראשונים מהו ביעור של פירות שביעית. לדעת הרמב"ם וסיעתו ביעור הוא כלויו מן העולם, כלומר שורפו, או מפורר וזורה לרוח או משליך לים המלח [ים מלוח].
ואילו לדעת הר"ש והרמב"ן וסיעתם, כלוי זה הוא הוצאת הפירות והפקרתם. וכך הוא אומר: 'אחינו בית ישראל, כל הרוצה ליטול יבוא וייטול'. וכן מבואר בירושלמי. להלכה למעשה נוהגים להקל כדעת הר"ש והרמב"ן, שהביעור הוא הפקר, אבל אם לא הפקיר את הפירות במועד הביעור שלהם – הפירות נאסרים.
לגבי זמן הביעור, נתנו חכמים זמן ביעור לחלק מן הפירות. כגון: ענבים ויין בפסח. זיתים ושמנם בשבועות, ותמרים בפורים. לגבי זמן הביעור המדויק של יין בקדושת שביעית [מאוצר בית דין למשל], ישנם ארבע שיטות:
א. שיטת הר"ש שאם ידוע שהענבים כלו מן הכרם צריך לבער מיד, ורק אם לא ידוע אם כלו, מבערים בפסח. מכיון שבדרך כלל בחודשים שבט – אדר כבר אין ענבים בכרם, הרי לשיטת הר"ש בסביבות חודשים אלו כבר חל זמן הביעור.
ב. שיטת רבנו יצחק בן מלכי צדק שיש לבער לאחר חג הפסח.
ג. שיטת החזון איש שיש לבער יין בפסח, כי כך היתה תקנת חכמים. ולמעשה הורה החזון איש לבער בערב פסח. וכן מורה ביה"ד של הגר"נ קרליץ שליט"א בדף ההוראות המצורף לכל קרטון מיץ הענבים.
ד. שיטת הגר"ח נאה שיש לבער בא' דחול המועד פסח.
הלכה נוספת היא, שלכל אדם מותר להשאיר ברשותו מזון שלוש סעודות, לו ולבני ביתו, ואת זה אין הוא צריך לבער.
חיוב ביעור פחות מג' סעודות
נשאלה השאלה, האם אדם שבערב פסח היו לו כמה ארגזים של מיץ ענבים ויין בקדושת שביעית, אך הוא לא ביער אותם, אמנם בליל הסדר ובמשך החג השתמש לו ולמשפחתו ולאורחיו, בכמות רבה של מיץ ויין, ובאיסרו חג של פסח התברר שנותרה ברשותו רק כמות קטנה של פחות משלוש סעודות לכל אחד מבני הבית. האם מחובתו לבער באסרו חג כמות של פחות מג' סעודות או לא?
במשנת הגרי"ש אלישיב על ענייני שביעית כותב בפרק ט' סעיף י"ג: אם לא ביער בזמן, אינו רשאי להוריד אחר כך שיעור ג' סעודות. ושם בסעיף ל"ט לגבי קונה פירות שביעית כתוב: לפי מה דקיי"ל דפירות עכו"ם יש קדושת שביעית, הרי הוא חייב לבער מיד, וגם כשקונה פחות ממזון ג' סעודות חייב לבער, ואם לא ביער נאסרו הפירות. עכ"ל.
לכאורה יש להביא ראיה לכך מהלכות קידוש בשבת, כי הנה באורח חיים סימן רע"א סעיף ח' פוסק המחבר: "אם לא קידש בלילה בין בשוגג בין מזיד יש לו תשלומין למחר כל היום". ומוסיף המשנה ברורה: "ופשוט דבעינן שיהיה גם מקום סעודה כמו בלילה". ואם נשווה את דין ביעור לקידוש, הרי לשניהם יש זמן עיקרי למצווה – קידוש בליל שבת, וביעור מיד בתחילת זמן הביעור. ואם לא קיים את המצווה בזמנה מיד, יש לה תשלומין, בקידוש - כל יום שבת, ובביעור - כשמסתיים מועד הביעור, ולגבי פירות נכרי שלא נתבערו ועכשיו קונה אותם, יכול מדין תשלומין לבער מיד.
אמנם המשנה ברורה מדגיש, שכל הדינים שהיו בקידוש של לילה ממשיכים גם בקידוש של תשלומין ביום. ואם כן גם לגבי ביעור, כיון שבתחילת מועד הביעור היה לו מזון של יותר מג' סעודות, הרי ישנה אפשרות לעשות ביעור, אבל רק בגדר של 'תשלומין', וכל הפירות שהיו חייבים בביעור בתחילת זמן הביעור ממשיכים להיות חייבים בביעור, ואין יותר פטור של השארת מזון ג' סעודות ברשותו. לפי זה, לכאורה באיסרו חג של פסח גם פחות מג' סעודות חייבים בביעור.
ביעור של תשלומין
אמנם ייתכן, שאת דברי מרן הגרי"ש אלישיב יש לשייך לשיטתו, שמועד הביעור אינו יום אחד, אלא זמן ארוך יותר, ויש עוד כשבוע ימים מהעת שחייבים בודאי לבער עד שהפרי נאסר. למשל, ביין זמן הביעור לדעת הריבמ"ץ הוא לאחר חג הפסח, ויש עוד שבוע עד שהיין נאסר אם לא ביער. ולכן מי שקיים את הביעור של המיץ רק בכ"ט ניסן, הרי הוא חייב לבער את כל מה שהיה ברשותו בכ"ב ניסן. אבל לגבי ביעור באיסרו חג עצמו, כיון שלדעת הריבמ"ץ זה היום הראשון לביעור, הביעור באיסרו חג אינו נחשב ל'תשלומין' ליום הביעור שחל מקודם, ואם כן מותר להשאיר ברשותו מזון ג' סעודות, כי רק באסרו חג חלה לדעת הריבמ"ץ חובת הביעור ביין ובמיץ ענבים.