Get Adobe Flash player

פרוייקט עמוד האש

שלום וברוכים הבאים לפרוייקט עמוד האש.

ללא ספק שהאינטרנט מוצף בחומרי קירוב והסברה רבים ומגוונים. יש הרבה סיפורים, מעשיות, אפילו כמות נכבדת של ווערטים לא פסחה על גולשי הרשת. אך מקום שמאחד בתוכו דברי תורה שראויים להכתב בספר, חידושים מקוריים ומיוחדים, ולא העתקות מספרי קודש, הינם דבר נדיר כשם שהם נדרשים.

אנחנו הצבנו לעצמנו מטרה להשתדל להביא כמה שיותר מהחידושים האלו, שנכתבו במחברות של תלמידי חכמים ורבנים, ולא זכו עדיין לצאת לאור, חידושים בהלכה ובהגדה, בתורה ובמוסר, כולם באו לכאן.

כאן המקום להודות לצוות הנפלא של הגליון "נשיח בחוקיך" שבאדיבותם הרשו לנו להשתמש בחומרים של הגליון. לאלו שעדיין לא מכירים את הגליון נספר, שמדובר בגליון שיוצא לאור בביתר עילית, ומכיל חידושים של ת"ח ורבני העיר. הגליון יוצא אחת לחודש בד"כ לפני "שבת מברכין".

 

אנחנו נשמח לקבל את תגובתכם על החומרים המוצגים באתר, וכן לצרף לרשימת תפוצה את המעוניינים לקבל את הגליון החשוב.

 

בברכת התורה,

צוות פרוייקט עמוד האש

ראובן שותף עם שמעון בבית אבות בחו"ל, ושמעון מבקש לחלוק את שותפותם בטענה שהמוסד אינו מתנהל לשביעות רצונו, האם זכאי הוא לדרוש את פירוק השותפות וכיצד.


א. במתניתין ב"ב יא. "זה הכלל כל שאילו יחלק ושמו עליו חולקין, ואם לאו אין חולקין". וכ"פ הרמב"ם בהל' שכנים פ"א ה"א: "כללו של דבר כל שיש ביניהם שותפות בקרקע וביקש אחד מן השותפין לחלק וליטול חלקו לבדו, אם יש באותה קרקע דין חלוקה כופה את שאר השותפין וחולקין עמו, ואם אין בה דין חלוקה אין אחד מהן יכול לכוף את חבירו לחלוק, וכן הדין במטלטלין" עכ"ל. וכ"פ בשו"ע (סי' קע"א ס"א).
אמנם בש"ך שם (ס"ק א') ציין לדברי הרא"ש (ב"ב פ"ק סי' נ"א) בשם הר"י הלוי דדינא דגא"ג לא שייך אלא ביורשין, וכ"כ הנמו"י (ח.) בשם הרא"ה. אך הרא"ש והרמב"ם סוברים דבין בירושה ובין במכר ומתנה שייך דין חלוקה כל שיש בה דין חלוקה. וכ"כ הרשב"א בתשו' (סי' תתקי"ג).
ב. והנה במה שנתבאר דהיינו דוקא בשיש בה דין חלוקה, לכאורה ביאורו כפי המבואר במשנה (שם) דבעי' שאחר החלוקה יהיה לכ"א ד"א בחצר, או תשעה קבין לכ"א בשדה, או חצי קב לכ"א בגינה, וכ"פ הרמב"ם בהל' שכנים פ"א ה"ד עיי"ש בארוכה, וכ"פ השו"ע (שם ס"ג) שניתן לכוף על חלוקה, בתנאי שלכל אחד מהשותפין יישאר חלק ששמו של הנכס המשותף יישאר עליו כבראשונה - כל דבר כפי עניינו.
וכל זה בא"י, אבל בחו"ל, אי' בגמ' שם דאין חולקין את השדה עד שיהא בה כדי חרישת יום לזה וכדי חרישת יום לזה. ולא את הפרדס עד שיהא בה ל"ו אילנות לזה ול"ו אילנות לזה, כדי עבודת אדם אחד ביום אחד; ושדה שמשקים אותה בכלי, עד שיהא בה כדי שימלא הפועל יום אחד לזה ויום אחד לזה. וכ"פ הרמב"ם והשו"ע שם.
וברא"ש (שם סי' מ"ה) ביאר את החילוק בין א"י לחו"ל, משום דבא"י היה הקרקע חשוב והיה ראוי ליטפל אפי' בפחות מכדי עבודת יום א', משא"כ בבבל אין הקרקע חשוב כ"כ. ע"כ.
ובנד"ד, הגם שמדובר בבית אבות בחו"ל, מ"מ נראה שמאחר שטעם החילוק הוא בחשיבות הדבר ובעבודה בו כמבואר ברא"ש, הרי שטעם זה בוודאי שייך כיום בעסקים המצויים בחו"ל בכלל ובעסק זה בפרט.
ג. והנה לגבי דבר שאין בו דין חלוקה, כתב בשו"ע סי' קע"א ס"ו: אם אמר אחד מהשותפים לחבירו: מכור לי חלקך בכך וכך או קנה ממני חלקי כשער הזה, הדין עמו וכופין את הנתבע למכור לחבירו או לקנות ממנו. וזה הנקרא בלשון הגמרא "גוד או איגוד". וכתב הרמב"ם שהרוצה לחלוק אומר: "מכור לי חלקך בכו"כ או קנה אתה חלקי באותו סכום, וכופין את הנתבע למכור לחבירו, או לקנות ממנו". וכ"פ בשו"ע (שם).
אמנם רש"י (ב"ב יג. ד"ה אית) כתב שזה שרוצה לחלוק אומר: "או קוץ לי בדמים וקנה לך חלקי, או אני אקוץ בדמים ואתן לך בחלקך". וביאר הב"י, שאומר לו: או אתה תקוץ דמים ואני יכול להחליט אם לקנות באותו סך את חלקך, ואם לא ארצה אתה תקנה את חלקי בכך, או שאני אקוץ סכום, ואתה יכול להחליט אם תקנה אתה את חלקי באותו סך, או שאני אקנה בסכום זה.
ועיין בשו"ת חת"ס (חו"מ, י"ב) שכתב דאפשר שיכול הנתבע לומר קים לי כרש"י שאני הוא זה שיקוץ הדמים ולא התובע. והו"ד בפת"ש (ס"ק ה').
וכתב הטור בשם הרא"ש והמרדכי דאפי' אם אמר לשום אותו הרבה יותר מדמיו, צריך השני לקנות או למכור. והביאו הרמ"א (שם). ופליגי בזה על דעת הריצב"א ורי"ד דאין שומעין לו אלא בכדי שויה. וכ"כ הגאונים ששמים אותה בכ"ד.
ד. מעתה יש לדון בנדון דידן, הגם שמבחינה מציאותית בגודל השטח אכן יש דין חלוקה, אך מאחר ומוסד אחד הוא זה, לא ניתן לחלקו ללא שייגרם הפסד, ויש לעיין האם גם זה נחשב כדבר שאין בו דין חלוקה שיכול האחד לתבוע את חבירו למכור לו או לקנות ממנו את חלקו, או שמא לא.
והנה לגבי קרקע נתבאר שיש שיעור קרקע בכדי שיחשב שיש בו כדי חלוקה, אך לגבי מטלטלין אי' בגמ' (ב"מ ח:) דכל שיבא לו הפסד ע"י החלוקה, א"י לכופו לחלוק את הכלי, אלא יחלקו בדמים. וכ"כ הרמב"ם (שותפין פ"ד ה"ד) וז"ל: ואם לא היתה באותה סחורה דין חלוקה או שהיתה בחלוקתה הפסד הרי אלו מוכרין אותה וחולקין את הדמים. וכ"פ בשו"ע (סי' קל"ח ס"ד, קע"ו סט"ז). ולכאו' ה"ה י"ל גם לגבי קרקע.
ואכן בתרוה"ד (סי' של"ו) נשאל בשני שותפים, שהאחד תבע את חבירו לחלוק עמו הבית, כי יש בו דין חלוקה באורך וברוחב, ושמעון ממאן לחלוק באומרו שיתגרע הבית בחלקו ויפחתו דמיו הרבה, כי עתה יש לו קופצים ליקח או לשכור, וכשיתחלק לא ימצא בו לשום אחד מן הבתים. וראובן מודה ג"כ בזה אך שאומר שדעתו שלא להקפיד ומחיל מגירעון זה משום דלא ניחא ליה כלל בשותפות, כופין את שמעון לחלוק או לאו. וכתב תרוה"ד: יראה דדין זה תולה בשיעור הגירעון ופחת הדמים שיהיה לבית לאחר חלוקה מקודם החלוקה, אם יפחתו הדמים הרבה לפי ערך הבית כה"ג אין כופין לחלוק, דאין מפסידין ומקלקלין הפסד הניכר וגדול בשביל החלוקה.
וסיים: ומהשתא בנ"ד, אם ימצא פסידא שפיחתה

דמי הבית ביותר מחומש, לא מצי חד למיכף חבירו לחלוק, אבל אם הוא רק כחומש וכ"ש פחות מחומש כופה אותו לחלוק. דבעי' היזק הניכר ולא פחת וחיסרון מועט. ע"ש. והביאו הרמ"א (שם סעי' ה').
אמנם בכנה"ג (סי' קל"ח) הביא דהמהרש"ך (ח"ג סי' קכ"ב) פליג על תרוה"ד, וס"ל דבבית כל שיחלק ושמו עליו, אף אם יפסיד הרבה, כופין זא"ז לחלוק. אך עי' בשו"ת "חסד לאברהם" (חו"מ סי' כ"ח) שהעלה עיקר כסברת תרוה"ד, דכל שיש הפסד בחלוקה, חשיב כאין בו דין חלוקה, והא דקבעו חז"ל במשנה דפ"ק דב"ב שיעורין קבועין לחלוקה, היינו כשלא יבא לידי הפסד ע"י החלוקה, וגם בשיעורין האמורין שם לא הלכו רק אחר המנהג במקום ההוא, וחששו שלא יבא לידי הפסד ע"י החלוקה, אך כל שיבא לידי הפסד ע"י החלוקה, מבטלין החלוקה וחזר דינו כאין בו דין חלוקה, ודנינן ליה בגוד או אגוד. והואיל והרמ"א אשר גרירן בתריה בהוראותיו, הביא דברי תרוה"ד להלכה פסוקה, וצורת השמועה נוטה כן בלי פקפוק, אין לנו לפקפק ולחוש לדברי מהרש"ך. וסיים שלכן בנדונו, כיון דנראה שיעלה ההפסד יותר מחומש, לפיכך הדין כמו קרקע שאין בה דין חלוקה, ודנין בגא"ג, ע"ש.
וכן כתב גם בשו"ת חת"ס (חו"מ סי' י"ב) בענין חלוקת בהכ"נ ובהמ"ד של טבריה בעת שהתפרדו כולל וואלין וכולל רוסיא, והביא שם מדברי תרוה"ד שכתב דכל שע"י החלוקה יפסיד חומשו, הוי כאין בו דין חלוקה. והביא דמהרש"ך פליג על זה. וסיים דנראה עיקר דכל ששניהם רוצים להפרד זה מזה, יכולים לטעון חלוקה או גוד ואגוד.
ועל כן גם בנד"ד לכאורה נראה כי אם אמת הדבר, ויתברר כן בדין, כי במידה ויחלקו את השותפות הרי שיהיה הפסד בדבר יותר מחומש, הצדק עם התובע שמבקש לרכוש את חלק חבירו או שחבירו ירכוש את חלקו.
[ויש לדון בכל זה בעוד כמה אנפי, אך מקוצר הגיליון לא נוכל להאריך בזה, ותן לחכם ויחכם עוד].
סוף דבר: נראה דלתובע הזכות לדרוש חלוקת השותפות באופן של גא"ג, ויד הנתבע על העליונה בכך שיוכל לבחור האם להציע בראשונה את הצעתו או לדרוש מהתובע שהוא זה שיציע את הצעתו בראשונה.