Get Adobe Flash player

פרוייקט עמוד האש

שלום וברוכים הבאים לפרוייקט עמוד האש.

ללא ספק שהאינטרנט מוצף בחומרי קירוב והסברה רבים ומגוונים. יש הרבה סיפורים, מעשיות, אפילו כמות נכבדת של ווערטים לא פסחה על גולשי הרשת. אך מקום שמאחד בתוכו דברי תורה שראויים להכתב בספר, חידושים מקוריים ומיוחדים, ולא העתקות מספרי קודש, הינם דבר נדיר כשם שהם נדרשים.

אנחנו הצבנו לעצמנו מטרה להשתדל להביא כמה שיותר מהחידושים האלו, שנכתבו במחברות של תלמידי חכמים ורבנים, ולא זכו עדיין לצאת לאור, חידושים בהלכה ובהגדה, בתורה ובמוסר, כולם באו לכאן.

כאן המקום להודות לצוות הנפלא של הגליון "נשיח בחוקיך" שבאדיבותם הרשו לנו להשתמש בחומרים של הגליון. לאלו שעדיין לא מכירים את הגליון נספר, שמדובר בגליון שיוצא לאור בביתר עילית, ומכיל חידושים של ת"ח ורבני העיר. הגליון יוצא אחת לחודש בד"כ לפני "שבת מברכין".

 

אנחנו נשמח לקבל את תגובתכם על החומרים המוצגים באתר, וכן לצרף לרשימת תפוצה את המעוניינים לקבל את הגליון החשוב.

 

בברכת התורה,

צוות פרוייקט עמוד האש

א. בתנחומא ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם, ולא לפני העכו"ם. מנין לבעלי דינין של ישראל שיש להם דין זע"ז שיודעים שהגויים דנים אותו כדיני ישראל שאסור להזדקק לפניהם, ת"ל אשר תשים לפניהם, לפני ישראל ולא לפני גויים. שכל מי שמניח דייני ישראל והולך לפני הגויים כפר בקב"ה תחילה ואח"כ כפר בתורה שנאמר כי לא כצורנו צורם ואויבנו פלילים. מלה"ד, לחולה שנכנס רופא לבקרו. אמר לבני ביתו האכילוהו והשקוהו כל מה שרוצה אל תמנעו ממנו כלום. נכנס אצל אחר אמר לבני ביתו הזהרו שאל יאכל דבר פלוני ואל ישתה דבר פלוני. אמרו לו לזה אמרת לאכול כל מה שרוצה ולזה אמרת אל יאכל, א"ל הראשון אינו של חיים לפיכך אמרתי אל תמנעו ממנו כלום, אבל זה שהוא של חיים אמרתי אל יאכל דבר פלוני שלא יכביד חליו. וכן חקות הגויים שנאמר כי חקות העמים הבל הוא וכתיב וגם אני נותן להם חקות לא טובים ומשפטים לא יחיו בהם. אבל לישראל נתתי להם מצוות וחוקים טובים שנאמר ושמרתם את חקותי ואת משפטי אשר יעשה אותם האדם וחי בהם עכ"ל.
והוא תמוה מש"כ כפר בקב"ה תחילה ואח"כ כפר בתורה, וכי שייך שיאמין בתורה ויכפור בקב"ה. אמנם זה אפשר לפרש עפ"י הירושלמי בחגיגה ולואי אותי עזבו ותורתי שמרו שהמאור שבה מחזירה למוטב, וזה שהולך לערכאות מקודם כופר בקב"ה ואח"כ כופר בתורה היינו לענין שלא יוכל המאור שבה להאיר לו. אמנם צריך להבין ענין הסדר הזה מה הוא שייך למי שהולך לערכאות.
וע"ק שאין המשל דומה לנידון, שהנידון שאמר שאסור לילך לערכאות גם במקום שדנים כדיני ישראל והמשל הביא שחוקיהם אינם טובים.
ב. בבעה"ת (שער ס"ב) הביא תשובה מהרי"ף וז"ל מה ששאלתם המקבל עליו בקנין לילך לדון עם בע"ד לשופט של ישמעאל יכול לחזור בו או לא...כך ראינו שיכול זה לחזור ואינו חייב ואף אינו רשאי לילך עם בע"ד לעכו"ם. ולא מבעיא בכה"ג דקא עקר מצוה וכדר"ט בסוף גיטין אלא אפילו לדבר הרשות מאן דקנו מיניה במילתא דעביד קנין דברים הוא ואית ליה למיהדר עכ"ל.
הטור (חו"מ כו) הבין מדבריו שהחסרון הוא קנין דברים ולכן אם יש לו זכות בדיניהם חל הקנין על הזכות ורשאים לדון בערכאות, וכתב שלפ"ז אם כותבים בשטר שיהיו רשאים לדון בערכאות כשיש זכות ברורה למלוה בדיניהם, כגון שלא ישמט בשביעית, חל התנאי. והבד"ה חלק שאין כן דעת הרי"ף ואפילו אם יש זכות לא מהני משום האיסור וכ"כ השו"ע והט"ז, והסמ"ע (סקי"א) נחלק ומכריע כהטור.
ובפשטות מחלוקתם היא האם איסור ערכאות הוא משום שמעמיד עצמו למשפט של חוקים שאינם תורה, וכן דעת הסמ"ע, או שאסור להעמיד עצמו לפני שופט שאינו דן עפ"י התורה (ויתבאר להלן), וכן דעת השו"ע והט"ז.
אלא שאין לומר כן שהשו"ע (שם ס"א) פוסק שאסור לדון בערכאות גם כשדנים כדיננו, והסמ"ע שם מסכים לזה, ואם נאמר שלהסמ"ע כל האיסור הוא משום שהחוקים אינם של תורה למה אסור בכה"ג.
ג. בסי' כב הביא הב"י מרדכי וז"ל מעשה בא לפני ר"מ באחד שאמר נאמן עלי אותו גוי וקנו מיניה וכשהרגיש שהיה מטה דבריו וקבל שחד רצה לחזור בו ופסק דלא מצי לחזור בו. והקשה הבד"ה הא לא מהני קנין לדון בערכאות, ותירץ דהכא מיירי בקבלו לעד ולא לדיין. והש"ך (שם סקט"ו) כתב לחלק בין קיבלו עליהם גוי פלוני דמהני משום דלא גרע מקרוב או פסול דמהני בקיבלו עלייהו, לבין קיבלו עלייהו סתם לדון בערכאות. ובאמת להשו"ע הוא תימה מאי שנא גוי משאר קא"פ דמהני קיבלו עלייהו.
ד. ונלע"ד דבקצה"ח (ג סק"ב) כתב במה שאף בדיני ממונות אין כשרים לדון אלא סמוכים שלכאורה היה נראה שהוא רק לענין קב"ע או כפייה, אבל ההוראה אינה שונה מאיסור והיתר שא"צ סמוכים, ומסיק ע"פ סנהדרין ב,ב דאפ"ה בעי' סמוכים גם להוראה. ובפשטות הענין דשאני הוראת ממון שהיא קובעת את גוף דין הממון משא"כ הוראת או"ה שאינה אלא להורות לשאינו יודע מה יעשה ואכמ"ל.
והנה נתבאר באגרות חזו"א (ח"א ל"א) שעסק התורה נתחלק לשני עיונים. האחד הוא ידיעת הדין והבנתו, והשני הוא הכרעת המעשה הבא לפנינו לאיזה סעיף לדמותו. ולכן כל מעשה הבא לפנינו יש לו הכרעת הדין המיוחדת עליו לאיזה מהכללים הוא דומה. וזה פשוט שכדי לקבוע האם דבר דומה לסעיף פלוני או לאו אנו צריכים לידיעת כל התורה ולא סגי לן במה שיודע סעיף פלוני.
ובזה יתפרש הסמ"ע דאף שלדעתו כל האיסור הוא שמעמיד עצמו לחוקי העכו"ם מ"מ גם במקום שידוע שדנים כדיננו אסור לדון אצלם שסו"ס המשפט כולל גם הכרעת הדין הפרטי, ובזה אינם מכריעים מכח ידיעת חוקי התורה ונמצא מעמיד עצמו לחוקיהם. אמנם כל שקבל בקנין מהני משום שהקנה לו הזכות שחייב לפי מה שיאמרו הם.
והשו"ע הבין דהאיסור הוא כפירש"י עה"ח שכל שמניח דייני ישראל והולך לפני דייני אוה"ע מייקר שם אלילים ומודה בעילוי יראתם. והענין שכל מעשה משפט הוא ענין שלטון, וכשהולך לפני אוה"ע נמצא משליטם עליו ונמצא כופר בשלטון השי"ת.
אמנם ז"פ שהוא רק כשמעמיד עצמו לפני גוי בתורת שופט אבל בתורת בורר בעלמא לית לן בה. וכשמעמיד עצמו לפני גוי פלוני שהוא גם שופט בזה דעת השו"ע שהוא כעומד לערכאות כיון שסו"סו עומד למשפט אצל גוי הש"ך ס"ל דכיון שהוא בדרך בוררות אי"ז דרך משפט ומותר.
ה. ובזה יתיישבו דברי המכילתא, דתרוויהו איתנהו ביה, דכיון שמעמיד עצמו למשפט שלא אוה"ע יש כאן מרידה במלכות שמים ומקודם הוא כופר בקב"ה בעצם מה שעומד לפניהם לדין, ואח"כ הוא כופר בתורה במה שמעמיד עצמו למשפט של חוקות שאינן של חיים ועוזב החקות של חיים.