"דבר אל כל עדת בני ישראל ואמרת אליהם קדושים תהיו כי קדוש אני ה' אלקיכם". וברש"י: קדושים תהיו הוו פרושים מן העריות ומן העבירה שכל מקום שאתה מוצא גדר ערוה אתה מוצא קדושה אשה זונה וחללה וגו' אני ה' מקדשכם, ולא יחלל זרעו אני ה' מקדשו, קדושים יהיו אשה זנה וחללה וגו'.
הנה מברכים אנו לאלקינו בכל יום על שהבדילנו בכל הענינים מן התועים ונתן לנו תורת אמת, אך כאשר רואים אנו תעיית התועים בחילול קדושתם, וממילא בחורבן בתיהם, הרי ראוי לנו לתת הודאה מיוחדת לבורא יתברך שמו על כל גדר וגדר שנתן לנו ואותנו גאל ואת בתינו הציל. וכאן הבן שואל היכן היא הברכה וההודאה בפרט על דבר גדול זה?
והיה נראה לומר שזו היא הברכה שמברכים אנו בברכת האירוסין: "אשר קדשנו במצוותיו וציונו על העריות, ואסר לנו את הארוסות והתיר לנו את הנשואות לנו ע"י חופה וקידושין" הרי הודאה ראשונה באוסרו עלינו את העריות, והודאה אחר הודאה בגדרים אשר העמיד לנו במה שהתיר לנו שלא יהא בדרך של רצה הוא והיא - כמו שהיה קודם מתן תורה - שצורה זו אין בה כלל סדר ובנין קיים, אלא דווקא ע"י חופה וקידושין, וודאי אינה ברכת הנהנין, וכלל לא מצינו בשום מקום ברכה על היתר, וחתימת הברכה תעיד: "מקדש עמו ישראל על ידי חופה וקידושין".
ושמחתי שמצאתי הדברים מפורשים ומבוארים בדברי רבותינו הראשונים, שני נביאים בסגנון אחד. הר"ן כתב" וא"ת היכן מצינו ברכה כגון זו שמברכין על האיסור, והלא אין מברכין שאסר לנו אבר מן החי והתיר לנו את השחוטה, ועוד למה אין מברכין במטבע קצר אשר קדשנו על הקידושין, כמו שמברכין על כל המצוות במטבע קצר, על המילה ועל השחיטה, י"ל דודאי אין ברכה זו ברכת המצוה ממש וכו', והביא ראיה לזה עיי"ש, "ותקנו לברך בה על קדושתן של ישראל, והיינו שהקב"ה בחר בהם וקידשם בענין זווג, במותר להם ובאסור להם".
וברא"ש הביא גם כן ראיה לדבר וכתב: "וברכה זו נתקנה לתת שבח להקב"ה אשר קב"ו להבדילנו מן העמים, וצונו לקדש אשה המותרת לנו ולא אחת מן העריות".
הרי לנו ברכה והודאה מיוחדת להשי"ת המקדש עמו על שרוממנו וקידשנו במצוותיו.
ויש לבאר מאימתי זכו ישראל לזה, מאימתי נתקדשו ישראל בבתים טהורים ונאמנים, והן אמת ודאי שקידשנו במצוותיו ובהם ציוונו בהר סיני, אך בתהילים, על הפסוק "ששם עלו שבטים שבטי י-ה עדות לישראל להודות לשם ה'", פירש רש"י - ששם עלו שבטים. אשר שם בשילה עלו שבטים, כשעלו ממצרים ונקבע המשכן בתוכה. שבטי י-ה שהוא עדות לישראל. לפי שהיו האומות מליזין אחריהם כשיצאו ממצרים, ואומרים עליהם שהם ממזרים, אם בגופם היו שולטין המצרים, בנשותיהם לא כל שכן, אמר הקב"ה אני מעיד עליהם שהם בני אבותיהם, הטיל שמו עליהם הראובני השמעוני (במדבר כ"ו), הוסיף עליהם אותיות השם אחת מכאן ואחת מכאן, נמצא השם הזה י-ה עדות לישראל.
וכן מצינו בפרשת אמור בפרשת המקלל שכתב רש"י: ושם אמו שלומית בת דברי. שבחן של ישראל שפרסמה הכתוב לזו לומר, שהיא לבדה היתה זונה.
נמצא שכבר במצרים מסרו נפשם על הדבר ונתקיים בידם והעיד הקב"ה בהם.
ונשים צדקניות תחת התפוח שמרו אמונים, ורש"י כתב בפרשת הסוטה: מים קדושים - שקדשו בכיור, לפי שנעשה הכיור מנחשת מראות הצובאות, וזו פירשה מדרכיהן, שהיו נבעלות לבעליהן במצרים תחת התפוח, וזו קלקלה לאחר, תבדק בו.
ודבר גדול הוא זה, שהרי היפך טבען של עבדים הוא, כאשר למדנו בגיטין גבי מזכה גט שחרור, אמר רבי שמואל בר רב יצחק מפני שמפסידו משפחה כנענית, אדרבה הרי הוא מתירו בבת חורין, עבדא בהפקירא ניחא ליה, זילא ליה שכיחא ליה פריצה ליה, וברש"י, זילא ליה. זוללה היא בעיניו לזלזל בה לכל תאותו. פריצה ליה. מתנהגת עמו בפריצות. ודבר ברור הוא שהרי אינו בר הכי לתכנן תכנית של העמדת בית שאינו בן חורין, וברשות אחרים הוא, וממילא אינו מעמיד עצמו על ביתו, וישראל במצרים שבטי י-ה עדות לישראל, עדות של מי שאמר והיה עולם, אף שכבר נולדו לתוך מציאות של עבדים בני עבדים גדרו עצמם מן העריות ומן האיסורים.
ונראה לומר דזה הדבר עצמו הוא הוא הטהרה אשר נטהרו בכור הברזל, דלכאורה יפלא מה נתקדשו ונטהרו באותו מקום של ערות הארץ, וידוע ומפורסמים דברי האוה"ח שנטמאו בארץ חם, עד שהיו כבר במ"ט שערים גוי בקרב גוי, והיכן הזיקוק והטהרה, ולהמבואר מצאנו דרך מפורשת ומבוארת, שעל אף טומאת עבודת כוכבים שהגיעו למציאות שלא הבדילו בהם מלאכי השרת, ואמרו הללו עובדי כוכבים והללו עובדי כוכבים, הרי בדבר זה של גדרי קדושת ישראל נתעלו ונתרוממו.
והיה זה הכנה רבה לכניסת ישראל להיות עם ה', כאשר הראה הגר"ש וולבה זלה"ה בפסוק ממזר לא יבוא בקהל ה', שהציווי אינו אלא שלא ישא אשה, ובלשון זה נאמר ללמדנו דקודם שישא אדם אשה, הרי הוא יחיד, וברית הנישואין היא המביאתו להיות בקהל ה', וקיבוץ יחידים אינו עם, ונישואין בקדושה הם היצירה והפיכת היחידים ל"קהל".
והנה אף שלכאורה הגדרים שבהם נגדרו אינו ממין הטומאה אשר היה במצרים, שהטומאה היתה טומאת ע"ז, ומה שייך בענין זה ריחוק מטעיית עובדי כוכבים, אשר מכריזים מי ה' אשר אשמע בקולו, ולי יאורי ואני עשיתני, אך הלא ברש"י מצינו על המקרא "לא טוב היות האדם לבדו אעשה לו עזר כנגדו". מפני מה לא טוב - שלא יאמרו שתי רשויות הן, הקב"ה בעליונים יחיד ואין לו זוג, וזה בתחתונים ואין לו זוג, הרי שמלבד בנין הבתים אשר על ידם מתייסד עם, הרי זה מבוא להינצל מכפירה בעיקר.
ואמת דלא במצרים בלבד מצינו כך, אלא אף כל התורה כולה כך ניתנה לעם הקודש, ודבר הראשון שנצטוו למעשה אחר מתן תורה הוא לך אמור להם שובו לכם לאהליכם. ולמשה נאמר ואתה פה עמד עמדי ואדברה אליך את כל המצוה והחוקים והמשפטים אשר תלמדם, ועשו בארץ אשר אנכי נתן להם לרשתה. ונראה פשוט שלא נאמר בזה רק למשה ציווי של עמוד עמדי, ואת כל ישראל הוציאו מהתמונה, שהרי משה סרסור הוא, וכנסת ישראל היא הכלה, והנראה דהכוונה היא, שובו לכם לאהליכם והכינו עצמכם בבתים נאמנים, ותשרה שכינה בבתיכם, ועי"ז תהא השראת השכינה בכלל העם, ואדברה אליך את כל המצוה והחוקים והמשפטים אשר תלמדם, ועשו בארץ אשר אנכי נתן להם לרשתה.