הרש"י הראשון על התורה ידוע ומוכר לכולנו. אך ככל שפרסומו רב, כך פירושו מוסתר ועלום מאיתנו, ואכן במשך הדורות נשתברו הרבה קולמוסים בביאורו. ננסה גם אנחנו לעמוד על דבריו.

ואלו דברי רש"י:
"אמר רבי יצחק לא היה צריך להתחיל את התורה אלא מ'החודש הזה לכם' שהיא מצוה ראשונה שנצטוו בה ישראל, ומה טעם פתח בבראשית. משום (תהלים קי"א): 'כח מעשיו הגיד לעמו לתת להם נחלת גוים', שאם יאמרו אומות העולם לישראל ליסטים אתם שכבשתם ארצות שבעה גוים, הם אומרים להם: כל הארץ של הקב"ה היא, הוא בראה ונתנה לאשר ישר בעיניו, ברצונו נתנה להם וברצונו נטלה מהם ונתנה לנו." עכ"ל.
ובאמת קושיית רבי יצחק צריכה ביאור: האם אכן לשיטתו התורה אינה אלא קובץ חוקים, ואין בה מקום למוסר ולמידות טובות הנלמדות משיחת עבדי האבות שנאמר בהם שהם גדולים יותר מתורתן של בנים? האם לא היה ראוי לתאר באריכות את מעשי אבותינו המהווים את הבסיס ואת היסוד של כל התורה כולה? ואף אם נאמר שאכן התורה היא ספר חוקים, מדוע צורף ספר במדבר וחלקו הראשון של ספר דברים - שאין בהם מצוות כמעט - לספר התורה? ועוד קשה שהרי לפי רבי יצחק התורה היתה צריכה להתחיל מפרשת לך לך שבה נצטווינו על מצוות ברית מילה שהיא מצוה ראשונה שבה נצטווה בה אברהם אבינו, ולא ממצוות קידוש החודש?
גם תשובתו של רבי יצחק תמוהה, שהרי לפי דבריו לא היה צורך אלא לתאר את מעשה בראשית, ומדוע התורה מספרת לנו גם על מעשי האבות? וכן קשה לקבל שכל תכלית סיפור הבריאה אינו אלא כדי לסתור טענות הגויים, כי מטרה זו נראית מאוד שולית ביחס לתכלית עיקרית של הסיפור שהיא ביסוס האמונה בחידוש העולם שהוא יסוד כל התורה כולה.
ועוד קשה שהרי אם בשאלתו רבי יצחק הניח שהתורה היא ספר חוקים בלבד, א"כ מדוע בתשובתו הסכים שהתורה צריכה לעסוק בשאלת הבעלות על ארץ ישראל הרי אין זה מעניינה כלל לפי שיטתו.
אך האמת היא ששאלתו של רבי יצחק שמקורה בתנחומא ישן מופיעה בעוד מקום אחר בדברי חז"ל, ויש בה תוספת דברים השופכת אור על מהות השאלה.
דברי רבי יצחק מובאים בזוהר הק' שמות ד' ל"ט, ב' וז"ל:
"אמר רבי יצחק: לא אצטריך אורייתא למכתב אלא מ'החודש הזה לכם ראש חדשים'. מאי טעמא? משום דשירותא דסיהרא הוי, ועל דא אורייתא הוה אצטריך למכתב מהכא, דהא בקודשא בריך הוא אתקשר מלה." עכ"ל.
פירוש: יש חובה לקדש את החודש כשהלבנה ממקבלת את אור השמש מחדש בראשית החודש. מצוה זו מסמלת א"כ את חידוש הקשר בין השמש לירח. והאמת שהירח מסמל את כנסת ישראל והשמש את הקב"ה.
נמצינו למדים שהיתה צריכה להתחיל מן החודש הזה לכם לא משום שהתורה היא קובץ דינים אלא משום שמצוה זו מסמלת את תחילת ההתקשרות בין קוב"ה לכלל ישראל. ואכן כלל ישראל נולד בפרשת בא כי רק מעת יציאת מצרים התגבשו בני יעקב לאומה הישראלית שלמה.
נמצא שזו היא עניינה של התורה: לספר ולתאר בפרוטרוט את מהותו ומציאותו של הקשר המופלא הזה. ברור שיסודות הקשר הם התרי"ג מצוות אך גם סיפור המאורעות שאירעו במדבר גם הוא חלק בלתי נפרד של הקשר הזה.
מובן לפ"ז מדוע אין לדלג כלל על ספר במדבר או על חלקו הראשון של ספר דברים, ומובן גם מדוע סיפורי האבות, חשובים ככל שיהיו, אינם לכאורה חלק מן התורה, כי ספר בראשית עוסק בתיאור ההתקשרות של היחידים בה', בזמן שלא היתה עדיין אומה העובדת את ה'. וברור שאין כוונת רבי יצחק שספר בראשית לא ייכתב, אלא שתמיהתו היתה מדוע הוחלט לצרף את ספר בראשית לספר התורה, כי מן הדין היה שיתפוס מקום לעצמו.

אך עדיין צ"ב מה היא תשובתו של רבי יצחק ומדוע סתירת טענת הגויים חשובה ומרכזית כ"כ עד כדי צירוף ספר בראשית לספר התורה.
התשובה היא שטענת הגויים ש'ליסטים אתם' היא לכאורה סתירה חזיתית לכל מהלך התורה. והענין הוא כי התורה טוענת שהקשר בין כלל ישראל להקב"ה הוא הנושא המרכזי ביותר בבריאה, וא"כ איך ייתכן לטענתם שלא היה לעם הזה שום מקום משלו עלי אדמות, עד כדי כך שהיה צריך לכבוש בכח ארץ שלא היתה שייכת לו מקודם. וא"כ בהכרח שכל טענת אומה זו למקום מרכזי בבריאה אינו אלא שקר גס שאינו עומד במבחן המציאות.
לזה בא ספר בראשית להוכיח שבאמת ההיפך הוא הנכון. הקב"ה הוא אדון כל כי הוא ברא את העולם והפקיד בידי האדם לעבוד בו את עבודת המצוות. היחידים שנשארו נאמנים לתפקיד הבורא ית' הם אברהם יצחק ויעקב, ומשום כך הובטח להם את ארץ ישראל. ולכן כשיצאו בני ישראל ממצרים לקחו את נחלתם מידי הגויים שהשתלטו עליה שלא כהוגן. נמצא שספר בראשית בא לתת את הרקע הנכון למהות הקשר שנרקם בין הבורא לבין ישראל. וזהו דיוק לשון רש"י שהקב"ה נתן את הארץ לאשר ישר בעיניו שהם האבות שנקראו ישרים [הקדמת הרמב"ן לספר שמות].