Get Adobe Flash player

פרוייקט עמוד האש

שלום וברוכים הבאים לפרוייקט עמוד האש.

ללא ספק שהאינטרנט מוצף בחומרי קירוב והסברה רבים ומגוונים. יש הרבה סיפורים, מעשיות, אפילו כמות נכבדת של ווערטים לא פסחה על גולשי הרשת. אך מקום שמאחד בתוכו דברי תורה שראויים להכתב בספר, חידושים מקוריים ומיוחדים, ולא העתקות מספרי קודש, הינם דבר נדיר כשם שהם נדרשים.

אנחנו הצבנו לעצמנו מטרה להשתדל להביא כמה שיותר מהחידושים האלו, שנכתבו במחברות של תלמידי חכמים ורבנים, ולא זכו עדיין לצאת לאור, חידושים בהלכה ובהגדה, בתורה ובמוסר, כולם באו לכאן.

כאן המקום להודות לצוות הנפלא של הגליון "נשיח בחוקיך" שבאדיבותם הרשו לנו להשתמש בחומרים של הגליון. לאלו שעדיין לא מכירים את הגליון נספר, שמדובר בגליון שיוצא לאור בביתר עילית, ומכיל חידושים של ת"ח ורבני העיר. הגליון יוצא אחת לחודש בד"כ לפני "שבת מברכין".

 

אנחנו נשמח לקבל את תגובתכם על החומרים המוצגים באתר, וכן לצרף לרשימת תפוצה את המעוניינים לקבל את הגליון החשוב.

 

בברכת התורה,

צוות פרוייקט עמוד האש

מטו בבי מדרשא בשם הגאון רבי חיים גריינמן זללה"ה (שנלב"ע למגינת לב כל ישראל ביום שביעי של פסח השתא), שדעת מרן החזון איש זיע"א היא שיש לפעול למען שמירת שמיטה בכל דרך שהיא, גם במחיר של הסתמכות על 'קולות' שונות. הדברים אמורים במיוחד לגבי איסור סחורה בפירות שביעית ושיווק פירות שביעית באמצעות 'אוצר בית דין'. בשו"ת 'ברכת אברהם ברוך' מהרב א"ב רוזנברגר זצ"ל – הרב דגמזו, מובא שהחזון איש התיר בשמיטת תשי"ב למסור בשעת הדחק פירות בקדושת שביעית שגדלו במושב גמזו למחסני חברת 'תנובה' בשוק הסיטונאי, למרות ש'תנובה' לכאורה סוחרת בהם. הרב דגמזו מסביר, שהחזון איש סמך על כך ש'תנובה' לוקחת רק 'קומיסיון', כלומר דמי עמלה קבועים עבור שירותיה, ואינה סוחרת בפירות. אמנם עדיין קשה שהרי הירקנים שקונים מ'תנובה' סוחרים בפירות כרגיל.

גם החבר ר' שרגא שטיפל ז"ל מקיבוץ חפץ חיים מסר על הוראות דומות של החזון איש בשמיטת תשי"ב: "הרב הלל ברוקנטל זצ"ל רב הקיבוץ, סידר אוצר בית דין. המחיר שיקף במדויק את ההוצאות בגידול ובקטיף. הפרי הלך ל'תנובה' פ"ת וכן לבני ברק שם קבל אותו הרב יעקב לנדא זצ"ל רב העיר. הבעתי תרעומת לפני הרב לנדא, על המחירים הגבוהים בחנויות בבני ברק, אך לא היה בידי הרב לנדא לעשות הרבה לשיפור המצב. כמו כן הועבר הפרי ל'תנובה' ברחובות, שם היה המנהל יהודי דתי, והוא פעל לפי ההנחיות שלי לגבי המחיר, ואף השתדל שהפרי יועבר לשומרי מצוות. ברצוני להדגיש, שכול פעולה ועבודה נעשו בהתייעצות וע"פ הכוונת מרן החזון איש".
בשמיטת תשי"ט כותב הגאון רבי חיים גריינימן זצ"ל במכתב לרב מושב קוממיות הגאון רבי בנימין מנדלסון זצ"ל, שעל בית הדין להקדים ולשכור את עובדי המטע בתור שליחים כבר בתחילת שמיטה, כדי שכל ההוצאות באחזקת המטע יזקפו בתור הוצאות בית הדין, שאותם בית הדין רשאי לגבות מן הציבור. אמנם הרב משה פלס זצ"ל שכיהן כרבו של מושב נתיבה [כיום 'יד בנימין'] בשמיטת תשי"ב, כותב בכתביו, שהחזון איש הסתפק בשאלה זו, האם מותר לבית הדין לגבות מהציבור את הוצאות גידול הפירות, שהרי בתוספתא מוזכר, שבית הדין החל לפעול רק ממש לפני הקטיף, ולא לפני כן. אמנם נהוג כיום להקל ולחשב את הוצאות הגידול של הפירות, כהוראת הגר"ח גריינימן.
ואירוע שארע במוצאי שמיטת תשנ"ד. ברשות מושב שומר שמיטה נמצא פרדס אורגני [ללא ריסוסים וכדומה] שיועד למיץ הדר 'אורגני'. המשק חתם על הסכם לקליטת הפרי עם מפעל בארץ, על מנת שייצא לאחר זמן הביעור את המיץ לאירופה, זאת בהסתמכות על הדעות שקדושת שביעית פוקעת לאחר זמן הביעור [ראה 'משנת רבי עקיבה' [פורוש] סימן ה]. אמנם עדין קשה, שהרי מניין שמותר לבית הדין לקטוף את הפירות ולשמור אותם על מנת לשווקם לחו"ל. השאלה הובאה ע"י הגר"י אפרתי שליט"א לפני מרן הגרי"ש אלישיב זצ"ל, שהשיב שכיון שרב הישוב הורה להקל [וגם המפעל שעמו נחתם ההסכם, מאיים לתבוע פיצויים], לכן אין לדרוש מאנשי הישוב לשנות ממנהגם לייצא את המיץ לאחר הביעור. בשמיטת תשס"א כבר פשט בית החרושת הנ"ל את הרגל, והפרי של המושב הועבר לידי אוצר בית דין לחלוקה בארץ.
שאלה נוספת היא, לגבי העברת פירות שביעית לידי אנשים שאינם שומרים תורה ומצוות. הרב משה פלס ז"ל מסר בשם מרן החזון איש, כי בית הדין אינו יכול למנוע מחילונים לצרוך פירות שביעית, שהרי פירות שביעית שייכים גם להם. אמנם מרן הגרי"ש אלישיב בשיעורו העלה צד האומר שאדם מחלל שבת דינו כגוי, ואסור למסור לו פירות שביעית. אמנם הלכה למעשה בכל השמיטות לא חשש הגרי"ש אלישיב לכך, והורה שמסירת פירות שביעית ליהודים בארץ ישראל היא קיום מצוותם של הפירות, וכל פרי שביעית שיחולק כדין בפיקוח בית הדין, הרי זו מצווה בפני עצמה.