Get Adobe Flash player

פרוייקט עמוד האש

שלום וברוכים הבאים לפרוייקט עמוד האש.

ללא ספק שהאינטרנט מוצף בחומרי קירוב והסברה רבים ומגוונים. יש הרבה סיפורים, מעשיות, אפילו כמות נכבדת של ווערטים לא פסחה על גולשי הרשת. אך מקום שמאחד בתוכו דברי תורה שראויים להכתב בספר, חידושים מקוריים ומיוחדים, ולא העתקות מספרי קודש, הינם דבר נדיר כשם שהם נדרשים.

אנחנו הצבנו לעצמנו מטרה להשתדל להביא כמה שיותר מהחידושים האלו, שנכתבו במחברות של תלמידי חכמים ורבנים, ולא זכו עדיין לצאת לאור, חידושים בהלכה ובהגדה, בתורה ובמוסר, כולם באו לכאן.

כאן המקום להודות לצוות הנפלא של הגליון "נשיח בחוקיך" שבאדיבותם הרשו לנו להשתמש בחומרים של הגליון. לאלו שעדיין לא מכירים את הגליון נספר, שמדובר בגליון שיוצא לאור בביתר עילית, ומכיל חידושים של ת"ח ורבני העיר. הגליון יוצא אחת לחודש בד"כ לפני "שבת מברכין".

 

אנחנו נשמח לקבל את תגובתכם על החומרים המוצגים באתר, וכן לצרף לרשימת תפוצה את המעוניינים לקבל את הגליון החשוב.

 

בברכת התורה,

צוות פרוייקט עמוד האש

איתא בגמ' יומא פו: ''משל דמשה ודוד למה הדבר דומה, לשתי נשים שלקו בבית דין אחת קלקלה ואחת שאכלה פגי שביעית, אמרה להם אותה שאכלה פגי שביעית בבקשה מכם הודיעו על מה היא לוקה, שלא יאמרו על מה שזו לוקה זו לוקה, הביאו פגי שביעית ותלו בצוארה והיו מכריזין לפניה ואומרים על עסקי שביעית היא לוקה''. ע''כ. וברש''י פגי שביעית: תאנים שלא בשלו כל צרכם ורחמנא אמר והיתה שבת הארץ לכם לאכלה, לאכלה ולא להפסד, עכ''ל.

ובחזו''א (שביעית סי' יט, כ''ז) ביאר שאין כוונת הגמ' שעברה איסור במה שאכלה הפירות קודם בישולם, דזה אינו, ואדרבה אם נלקטו או נשרו מהאילן מותר לאוכלן שאין בזה הפסד, שאם נאסור לאכלם כ''ש שיפסדו, אלא האיסור הוא בליקוטם. וכאן היתה העבירה במה שליקטה הפירות קודם זמנם. ואיסור זה הוא ממתני' סופ''ד דשביעית שאסור לקצוץ אילנות בשביעית קודם שיגיעו הפירות לעונת המעשרות, ונתבאר בפסחים נב: שהוא מדין לאכלה ולא להפסד, וקצת צ''ע לפי''ז מדוע אמרו בגמ' שאכלה פגי שביעית, ויותר היה ראוי שיאמרו שקצצה וליקטה פגי שביעית, שהרי זהו האיסור ומה שאכלתם הרי בהיתר אכלה וכמש''כ החזו''א, וצ''ב.
והנלע''ד בזה בהקדם מה שיש לבאר בגדר האיסור, שבפשוטו אינו מובן מה הפסד יש באכילת הפירות קודם שיבשילו, והרי סו''ס נאכלים הם ולא נפסדו ומה גריעותא יש בזה. ולכאורה צ''ל דכיון שניתנו הפירות לאכילתם כרגילותם, וקודם שהגיעו לעונת המעשרות לאו דרך אכילה הוא שעדיין אינם ראוײַם כ''כ ממילא אין זה אכילה ראויה אלא הפסד, ומצינו הגדרה זה בדברי הפנים מאירות (סי' ס"ה) שכתב להשיג ע"ד הרא"ש והראשונים (בריש כיצד מברכין) שסברי שפרי שלא בא לעונת המעשרות מברכים עליו בורא פרי העץ, וכן פסק בשו"ע סי' ר"ב. וע"ז כתת הפנים מאירות דמכאן יש ללמוד להיפך, וז"ל כיון דמשנה שלימה תנן דקודם שהגיעו לעונת המעשרות הוי בכלל הפסד שמפסיד הפרי, ואין דרך אכילה בכך, א"כ אין לברך עלייהו אלא שהכל או פרי האדמה, וברור לי שמה"ט לא הביאו הרי"ף והרמב"ם הך דכל האילנות משיוציאו לברך עליהם בורא פרי העץ משום דלא מסתברא להו הך דינא כלל וכו' עכ"ל. והרי שביאר דגדר הדין שאי"ז דרך אכילה.
וכדברים אלו תמה גם בנחלת דוד בברכות (ל"ו ב') על דברי הראשונים והוסיף שהרי כללא הוא בהלכות ברכות שכל שאינו אוכל הפרי כדרך אכילתו מברכים עליו שהכל, וכדין שלקות שברכתם שהכל כשדרך לאכלן חיים, וא"כ כיון שחזינן לענין דין לאכלה בשביעית שקודם שבאו לעונת המעשרות לאו דרך אכילה הוא ממילא גם לענין ברכה צריך להיות כן, והניח לדברי הראשונים בצ"ע.
ומעתה לפי"ז ניחא להבין לישנא דגמ' דילן מה שאמרו שאכלה פגי שביעית, משום דבאמת אע"פ שמעשה האיסור אינו אלא בשעת הלקיטה, וכמש"כ בחזו"א, זהו רק משום שאחר שכבר נלקט טפי עדיף שאכלנו ממה שיפסיד ויתקלקל, מיהו שורש וגדר האיסור באמת הוא באכילה עצמה, שהאיסור ללקוט הוא משום שעי"ז אכילתו היא שלא כדרך, ונמצא שכשלקטה עברה באיסור במה שנאכל באופן של הפסד ושפיר האיסור הוא באכילה.
הן אמנם שנלע"ד שמדברי הראשונים הנ"ל מוכח שיש לבאר בגדר האיסור באופ"א, שהרי הרא"ש (סי' ה') הביא ראיה מסוגיא זו גופא שיש לברך בורא פרי העץ משיוציאו הפירות, שאם אין תורת פרי עליהם מדוע יש בהם דין הפסד, וכיון שחזינן שיש עליהם תורת פרי לענין איסור הפסד הוא הדין שיש בהם דין פרי לענין ברכה, ואי נימא בגדר האיסור כדברי האחרונים הנ"ל שיש עליהם תורת פרי אלא שאין אכילתם כדרך, א"כ מה ראיה יש לענין ברכה שיש בה דין שיאכל כדרך כדי שיברכו ברכתם הראויה, ואשר ע"כ נראה שהם פירשו שהאיסור הפסד אינו באכילת הפרי אלא בקציצתו, והיינו שכיון שניתן הפרי לאכילה ממילא אסור למנוע ולהפסיק את גידולו קודם שנשלם, שהרי אם קוצצו נמצא שמונע ממנו להמשיך את גדילתו ולבוא אל שלימותו.
ולפי"ז נדחו דברי האחרונים דבאמת לא מצינו כלל שאכילת פרי בוסר היא אכילה שלא כדרך, די"ל דשפיר הוא כדרך דנהי שבדרך כלל רגילים לאוכלו כשנתבשל, מ"מ כשנלקט קודם זמנו שפיר רגילים לאוכלו כך ואכילה ראויה היא ויש לברך עליו העץ, ומה שאסור לקוצצו בשביעית הוא מטעם אחר שמפסיד את הפרי במה שהיה יכול לצמוח עוד, וזה אינו ענין להלכות ברכות, ושפיר הביאו הראשונים ראיה דמהא דחשיב פרי לענין שאסור להפסידו ה"ה דחשיב לענין ברכה.
והנראה להוכיח שכך הוא הגדר, שהרי במתני' מבואר שהאיסור קציצה הוא משיוציאו, והיינו בתחילת גידול הפרי, ובזמן זה עדיין אינו ראוי למאכל אדם ובהמה ועדיין אין בו קדושת שביעית, וגם איסור סחורה לכאורה אין בו (עיי' בזה מתני' מעשרות פ"ה מ"ג וחזו"א שביעית סי' י"ט סקכ"ב), וא"כ מדוע יש לאוסרו מדין לאכלה ולא להפסד, וביותר יש לתמוה לפרש"י בפסחים נב' שמשיוציאו היינו הוצאת העלים ביומי ניסן [ודלא כמו שפי' בברכות שהוא הוצאת הפרי, ועיי' גהש"ס שם], והרי שאסור לקצוץ האילן עוד קודם שנתגדל בו פרי כלל, וכיצד יתכן שיש כאן איסור משום שאכילת הפרי היא שלא כדרך, ובהכרח גדר האיסור הוא כמו שביארנו שאסור לקוץ האילן משום שעי"ז מפסיד הפירות שעתידים היו לצמוח, וכ"ז נכלל בדין לאכלה שלא למנוע הפירות מלבא לכלל אכילה.
שו"ר בשערי אמונה (למרן הגרח"ק שליט"א) על הך מתני' שעמד לפרש את שיטת הרמב"ם בפי' המשנה, שכתב לפרש האיסור לקצוץ משום גזל הרבים שמונע מהם הפירות שהיו עתידים להיות הפקר. וצ"ב מדוע מיאן מלבאר כסוגית הגמ' שהאיסור משום הפסד פירות שביעית. ובאמת שבהלכותיו (פ"ה הי"ז) חזר בו ופירש שהוא מדין הפסד, והסביר הגרח"ק שליט"א דהוקשה לרמב"ם כיצד שייך בו הפסד פירות שביעית והרי עדיין לא נתקדשו הפירות, ולכך כתב לפרש שהוא משום גזל הרבים. וכעי"ז כתב בחזו"א (סי' י"ט סקכ"ז) שלא היה מסתבר לו שיש דין הפסד במה שמונע את העתיד שעדיין אינו קיים בעולם, ולכן פירש שאיסורו משום גזל הרבים ולא משום לאכלה ולא להפסד. אכן לדידן שהוא מדין הפסד שפיר צ"ל כמש"כ דיסוד האיסור משום שמונע את גידול המאכל וכמש"נ.
ולדרך זו צריך לידחק בסוגית הגמ' ביומא, מה שאמרו שאכלה פגי שביעית, דנהי נמי דעיקר האיסור אינו באכילה אלא בקציצת הפרי, מיהו עיקרו הוא במה שצריך הפרי לבוא לאכילתו המושלמת שיהא גדול ושלם וכל שקצצו קודם זמנו נמצאת אכילתו שלא בשלימות, ולכך הדגישו שאותה האשה אכלה פגי שביעית ולא הביאה את הפירות לכלל שלימות אכילתם שהוא כשיבוא הפרי לעונת המעשרות.