Get Adobe Flash player

פרוייקט עמוד האש

שלום וברוכים הבאים לפרוייקט עמוד האש.

ללא ספק שהאינטרנט מוצף בחומרי קירוב והסברה רבים ומגוונים. יש הרבה סיפורים, מעשיות, אפילו כמות נכבדת של ווערטים לא פסחה על גולשי הרשת. אך מקום שמאחד בתוכו דברי תורה שראויים להכתב בספר, חידושים מקוריים ומיוחדים, ולא העתקות מספרי קודש, הינם דבר נדיר כשם שהם נדרשים.

אנחנו הצבנו לעצמנו מטרה להשתדל להביא כמה שיותר מהחידושים האלו, שנכתבו במחברות של תלמידי חכמים ורבנים, ולא זכו עדיין לצאת לאור, חידושים בהלכה ובהגדה, בתורה ובמוסר, כולם באו לכאן.

כאן המקום להודות לצוות הנפלא של הגליון "נשיח בחוקיך" שבאדיבותם הרשו לנו להשתמש בחומרים של הגליון. לאלו שעדיין לא מכירים את הגליון נספר, שמדובר בגליון שיוצא לאור בביתר עילית, ומכיל חידושים של ת"ח ורבני העיר. הגליון יוצא אחת לחודש בד"כ לפני "שבת מברכין".

 

אנחנו נשמח לקבל את תגובתכם על החומרים המוצגים באתר, וכן לצרף לרשימת תפוצה את המעוניינים לקבל את הגליון החשוב.

 

בברכת התורה,

צוות פרוייקט עמוד האש

תקנת אוצר בי"ד מובאת בתוספתא (שביעית ריש פ"ח), והעתיקוה להלכה ראשונים נוספים (הר"ש שביעית פ"ח מ"ט, הרמב"ן ויקרא כ"ה ז', רבינו דוד פסחים נב:, שו"ת הרשב"ש סי' רנ"ח, הראב"ד שביעית פ"ז ה"ג).

וז"ל התוספתא:
בראשונה היו שלוחי בית דין יושבים על פתחי עיירות, כל מי שמביא פירות בתוך ידו, נוטלים ממנו ונותנים לו מהם מזון ג' סעודות, והשאר מכניסים אותו לאוצר שבעיר, הגיע זמן תאנים, שלוחי בי"ד שוכרים פועלים ואורים [=קוטפים] אותם ועושין אותן דבילה, ומכניסים אותם לאוצר שבעיר, הגיע זמן ענבים, שלוחי בי"ד שוכרים פועלים ובוצרים אותם ודורכים אותם בגת, ומכניסים אותם לאוצר שבעיר, הגיע זמן זיתים, שלוחי בי"ד שוכרים פועלים ומוסקים אותם ועוטנים אותם בבית הבד, וכונסים אותם בחביות ומכניסים אותם לאוצר שבעיר ומחלקים מהם ערבי שבתות כל אחד ואחד לפי ביתו, הגיע שעת ביעור וכו'...
מדברי הרמב"ן (שם) עולה שהתועלת בתקנת אוצר בית דין היא: א.לענין ביעור פירות שביעית,שמכיוון שבי"ד מחזיק בפירות, נחשבים הפירות למבוערים מן הבית, ואין צורך לבערם, ומותרים לאחר זמן הביעור לכל אדם. ב. כדי שלא יבואו לעשות סחורה בפירות שביעית. מדבריו נראה,שעיקר תקנת אוצר בי"ד נועדה כדי למנוע תקלה בפירות שביעית.
אכן בימינו, כתבו אחרוני זמנינו שתקנת אוצר בית דין נצרכת מכמה טעמים נוספים:כיום צורת החיים השתנתה,ואדם הגר בעיר, ומעוניין ללקט פירות הפקר בשביעית, צריך להוציא ממון רבלצורך נסיעהלמטע ההפקר.עליו לקטוף את הפירות בזהירות על מנת שלא להזיק לעצים,שהרי הפירות בלבד הם הפקר,ולא העץ (לדוגמא מצוי מאד באתרוגים שע"י קטיף לא מסודר,נגרם נזק לפרדס ודרוש שיקום ארוך לאחר מכן).לאחר כל הטורח הזה, אין לו רשות ללקט יותר מפרנסת עצמו ובני ביתו"מעט כדרך שמביאין מן ההפקר" (רמב"ם שמיטה ויובל פ"ד הכ"ד).נמצא שאין כיום הצדקה כלכלית לקטיף עצמי, וכיצד יתקיים הפסוק "והייתה שבת הארץ לכם לאוכלה..."
כמו כן, חלו בזמנינו תמורות רבות גם בתחום החקלאות. ברבים מן המטעים, אם לא יטפלו בפירותיהם,ויעשו את שאר המלאכות המותרות(אותן שיש במניעתן חשש קילקול של רוב הפירות), לא יצמחו בהם פירות הראויים לאכילה. נמצא שע"י שבית הדין לוקח על עצמו את הטיפול בשדה ובחלוקת הפירות לציבור,מתקיים רצון התורה של "לכם לאוכלה",והציבור יכול ליהנות מפירות שביעית.מכיוון שבעלי השדה מכירים בדרך כלל את צורכי השדה באופן הטוב ביותר, מעסיק בי"ד בדרך כלל אותם כשלוחיו, לצורך ביצוע המלאכות המותרות והקטיף, וכך אף עוזר בית הדין במעט בפרנסת גיבורי הכח.
לגבי המלאכות המותרות, כמובן שאסור לשליחי בי"ד לבצע מלאכות אסורות. למשל דלדול הפרי מותר רק בפריחה ולא לאחר נפילת הפרח ויציאת החנטים, לכן ייתכן מאד שפרי של שמיטה לא דולל ככל השנים, ויצא קטן.( ואכן תפוחי הענה שמחולקים ע"י ביה"ד של הגרנ"ק קטנים מאד ביחס לתפוחים שבשוק.) בנוסף, ביה"ד מתיר רק מלאכות דרבנן כמו הדליה שלולי עשייתן ישנם מקרים שיגרם נזק גדול לעץ, אבל מלאכה דאוריתא של תיקוני זמירה בשמיטה [כאשר עיקר הזמירה בכרם נעשתה לפני ר"ה] – ודאי שאסור. בנוסף, יש להדגיש כי אסור גם לבית הדין לשמור את המטע והכרם שברשותו [משנת הגרי"ש שביעית פרק ה,טו]. מה שאומר שכל יהודי יכול להגיע בעצמו למטע ולקטוף [בעדינות!] לעצמו. קביעת סכום ההשתתפות בהוצאות החלוקה נעשה ע"י בית הדין כמובן, ומורכב בעיקרו ממחיר המים ושאר חומרי הטיפול הנצרכים למלאכות המותרות,שכירת מערכת ההשקיה מבעל השדה,שכירת פועלים לביצוע המלאכות המותרות והקטיף, והוצאות ההובלה והחלוקה. (בד"כ סכום ההשתתפות בהוצאות זול בצורה ניכרת (כ- 20%) ממחיר הפירות בשוק הכללי, אך לעיתים עלול להיווצר מצב בו המחירים בשוק יורדים מתחת לרף הריאלי, וסך ההשתתפות בהוצאות בית הדין שווה למחיר בשוק הכללי, או אף יקר ממנו... צריך לקחת בחשבון שבית הדין משלם עבור ההוצאות סכום קבוע מראש, כך שאין הוא משתתף במשחקי השוק, ואינו יכול בד"כ להוזיל מחירים היום ולגבות מחיר גבוה יותר מחר ...)
בלקיחת תוצרת מאוצר בית דין מחזקים בפועל את שמירת השמיטה בארץ ישראל, שהרי כאמור החקלאי המפקיר את שדותיו במסגרת אוצר בית הדין, נשכר על ידי בית הדין לעשיית המלאכות המותרות, וכך מקילים מעליו במעט את הניסיון, ומצרפים ללגיונו של מלך עוד גבור כח.
ולסיום - מעשה מהשטח:
בימים אלו ממש,ימי חנטת פירות החורף, יצר אחד החקלאים המגדל כ-1,500 דונם (!) פירות הדר קשר עם ארגון "איילת השחר",וסיפר להם על הניסיון הגדול הניצב בפניו: עד עתה עשה הכל ע"פ דין, זמר את העצים כדין וכו'. כעת רוצה הוא להפקיר את פירותיו, ולמוסרם לאוצר בית דין, אולם הבעיה היא שאף אוצר בית דין אינו מוכן להתחייב לשכור את החקלאי לצורך הקטיף וכו', מכיוון שאין מספיק צרכנים לפירות אלו...
בעירנו קיימות מעט מאד תחנות חלוקה, וסך התוצרת המחולקת בהם נמוך בהרבה מהפוטנציאל הקיים עירנו.
הבא נצטרף לקריאתם של מאורי הדור לחיזוק אוצרות בתי הדין, וכדברי מרן הגר"נ קרליץ שליט"א (חוט שני קונ' אוצר בי"ד עמ' שמה,לעניין השימוש באוצר בי"ד): "מחויבים אנו לסייע ביד הגיבורי כח ולהרחיב את ציבור שומרי השביעית אשר מקדשים במצוותם שם שמים ברבים ומכריזים שהארץ היא של הקב"ה!"